איגרת לצום הארבעים אל ההגמוניה של ירושלים

אחים ואחיות יקרים במשיח,

מי ייתן ואלוהים ייתן לכם שלום!

עם תחילת תקופת התענית (צום הארבעים), הכנסייה מזמינה אותנו לצאת למסע משותף של תפילה, תשובה והמרת הלב, מסע שיוביל אותנו אל לב-לבה הפועם של אמונתנו: חג הפסחא. זמן חסד זה הוא הזדמנות יקרה לטהר את לבבנו, לחדש את אמונתנו ולכוון את חיינו מחדש אל אלוהים. אין זה רק זמן של צום, אלא קריאה לגלות מחדש את המשמעות האמיתית של קיומנו, לשוב אל אותה אהבה ראשונה שחיבקה אותנו בטבילה.

בהגמוניה שלנו, ובמיוחד בירושלים, העיר השומרת את הזיכרון החי של ייסוריו, מותו ותחייתו של אדוננו ישוע המשיח, מסע רוחני זה מקבל משמעות ייחודית ועמוקה במיוחד. בארץ הקודש, שבה הדבר היה לבשר ושכן בקרבנו, אנו נקראים לשוב ולצעוד בעקביות בעקבות המושיע, כדי להיכנס לעומק מסתורין אהבתו הגואלת ולהיענות להזמנתו ללכת אחריו.

ייסורי המשיח: דרך של תשובה ורחמים

התענית היא הזמן המתאים למקד את מבטנו בקורבן העליון של ישוע, אשר נתן את חייו למען ישועתנו. כפי שמזכירה לנו הבשורה על פי יוחנן: "וּבְאַהֲבָתוֹ אֶת הַשַּׁיָּכִים לוֹ בָּעוֹלָם, אָהַב אוֹתָם עַד תֹּם. (יוח’ יג:1). אהבה זו, שהגיעה עד כדי נתינה מוחלטת של עצמו, היא יסוד תקוותנו. בתקופת התענית אנו נקראים להעמיק באהבה חסרת הגבולות הזו. ללכת בעקבות ישוע פירושו להיענות לקריאתו: "מִי שֶׁרוֹצֶה לָבוֹא אַחֲרַי, שֶׁיִּתְכַּחֵשׁ לְעַצְמוֹ וְיִקַּח אֶת צְלָבוֹ וְיֵלֵךְ אַחֲרַי." (מתי טז:24). הצלב איננו רק סמל של סבל, אלא הדרך שבה אנו פוגשים את החיים האמיתיים.

בהקשר זה כולנו מוזמנים בכובד ראש לגלות מחדש את סקרמנט הפיוס, שבו אנו פוגשים את פניו המוחשיים של רחמי האב, מפגש של ריפוי ואהבה. בואו וניערך לכך באמצעות חשבון נפש כנה, ונבקש מהאדון להאיר את האזורים החשוכים שבלבנו. שחסדו של המשיח, שנרכש במחיר יקר על עץ הצלב כאן בארצנו, יחדש בנו את יופייה של טבילתנו ויהפוך אותנו לעדים חופשיים ושמחים יותר של שלומו.

התפילה: נשמת החיים

התפילה היא נשמת מסע התענית. באמצעות התפילה, כמו ישוע במדבר (מתי ד:11-1), אנו מוצאים את הכוח להתגבר על פיתויים ולהישאר נאמנים לאב. בזמן חסד זה אנו מוזמנים להעמיק בתפילה האישית והקהילתית כאחד. ניקח רגעי דומייה, כמו ישוע בגת שמנים, כדי להפקיד בידי אלוהים את מאבקינו, תקוותינו ושאיפותינו לטוב.

מי ייתן ותפילת המחרוזת תהיה לנו מצפן יומיומי המבטא את כיסופנו לשמיים. דרך רזי המחרוזת אנו צועדים עם מרים הבתולה המבורכת לאורך חייו של ישוע ומגלים מחדש את מקור ישועתנו.

ניתן מקום מיוחד לתפילה לשלום. מארץ הקודש, צומת של עמים ואמונות, נרים תחינה מתמדת לאלוהים למען פיוס, לסיום כל אלימות ולמתת שלום צודק ובר־קיימא לכל יושבי הארץ האהובה והפצועה הזאת. מדי יום, בכנסיותינו ובבתינו, נתפלל שאלוהים ישמע את זעקת הסובלים ויעניק שלום. פאולוס השליח קורא לנו: "הַתְמִידוּ לְהִתְפַּלֵּל" (הראשונה אל התסלוניקים, ה:17), ואנו נענים לכך בכל לבנו.

צום וצדקה: שתי כנפיים של אותו הקורבן

על פי המסורות והנורמות של הכנסייה, לצום התענית יש שני ימים חשובים ומחייבים: יום רביעי של האפר, הפותח את התקופה, ויום שישי הטוב. בימי שישי בתקופה זו נדרש גם להימנע מאכילת בשר. מומלץ אף לצום בימי רביעי של התענית, כמנהג רבים מן המאמינים בארץ הקודש.

הצום הוא פרקטיקה עתיקה ופורה של טיהור פנימי. הוא מסייע לנו להתנתק מן המיותר כדי לבקש את העיקר: את אלוהים ואת מלכותו. כפי שישוע מזהיר, הצום איננו למראית עין, אלא נועד להיות בסתר הלב, בענווה ובכנות (מתי ו:18-16). אך הצום האמיתי שאלוהים חפץ בו חורג מצום ממזון; ישעיהו הנביא מזכיר לנו כי הוא נועד "לפַּתֵּחַ חַרְצֻבּוֹת רֶשַׁע… שַׁלַּח רְצוּצִים חָפְשִׁים." (ישעיהו נח: 6).

צומנו חייב להיות מלווה בצדקה פעילה. התענית היא זמן שבו החזרה בתשובה אל אלוהים פוקחת את עינינו גם לעניים. בכל קהילה ראוי לארגן איסוף כספים מיוחד למען נזקקי הקהילה. הכסף הנחסך בזכות הקרבתנו - ארוחה אחת פחות, תרומה יומית קטנה - יהפוך לעזרה ממשית למשפחות במצוקה, למובטלים, לקשישים בודדים ולילדים שחווים סבל. נבקר את הבודדים ונחלוק מזמננו עם החולים. אל נניח שתשובתנו תישאר עקרה, אלא נהפוך אותה לאהבה המתבטאת בקרבה, במיוחד כלפי הפגיעים בחברתנו. בהם אנו פוגשים את פני המשיח האומר לנו: "לִי עֲשִׂיתֶם" (מתי כה: 40).

ארץ הקודש: ייעוד רוחני למען שלום ופיוס

ארץ הקודש, ארץ הגאולה, שומרת את תולדות ההתגלות והבטחות האל, ובראשן הבטחת השלום. ואף על פי כן, היא ממשיכה לשאת את פצעי הסכסוך. בארץ שקודשה בדמו של המשיח, אנו נקראים בראש ובראשונה להיות עושי שלום. יהי רצון ועדותנו הנוצרית תתבטא בכבוד הדדי, בדיאלוג כנה ובחיפוש בלתי נלאה אחר צדק. "אַשְׁרֵי רוֹדְפֵי שָׁלוֹם, כִּי בְּנֵי אֱלֹהִים יִקָּרֵאוּ” (מתי ה:9). יהי רצון ותפילותינו ומעשי צדקתנו, המוגשים לכל ללא הבדל, יהיו הסימן הברור ביותר למחויבותנו למען פיוס ושלום.

במבט אל התחייה

אחים ואחיות, התענית איננה מסע ללא יעד. זהו עלייה לרגל אל חג הפסחא, אל אור הבוקר הבלתי מנוצח של התחייה.

כל צעד שאנו עושים, כל קורבן שאנו מקריבים וכל מעשה צדקה שאנו מקיימים מוארים בתקוות התחייה. אילו לא קם המשיח, לשווא הייתה אמונתנו (השוו הראשונה אל הקורינתים טו: 14) אך הוא קם באמת! וודאות זו מעניקה לנו כוח להמשיך, להמיר את לבבנו ולאהוב ללא גבול, בציפייה לשמחה הצפויה לנו.

אני מלווה אתכם בתפילתי במסע קדוש זה. נחיה את התענית כזמן רצוי של חסד “קיירוס”. באמצעות וידוי כנה, התמדה בתפילה וצדקה נדיבה, נחדש את נדרי טבילתנו, את בריתנו עם אלוהים ואת מחוות האחווה בארץ הקודש האהובה שלנו.

מאחל לכולכם מסע תענית פורה ומבורך!

+הקרדינל פיירבטיסטה פיצבאלה

הפטריארך הלטיני של ירושלים