האפיפיור פרנציסקוס נפגש עם ניצולת אושוויץ.

מאת ותיקן ניוז

האפיפיור קרא ראיון שלה שמספר את הזוועות שהיא ובני משפחתה חוו במהלך הרדיפה הנאצית, והתרגש מאוד. אז הוא ביקש לפגוש אותה וביקר אצלה בביתה. בצהרי שבת, האפיפיור פרנציסקוס עזב את הוותיקן ופנה למרכז רומה לביקור פרטי בביתה של אדית ברוק, סופרת יהודייה ממוצא הונגרי שבילתה שני שלישים מחייה באיטליה.

"באתי לכאן כדי להודות לך על עדותך ולחלוק כבוד לאנשים שנרצחו מחמת טירוף הפופוליזם הנאצי," אמר לה האפיפיור פרנציסקוס. "ובכנות, אני חוזר בפנייך על המילים שאמרתי מעומק ליבי ביד ושם, ואשר אני חוזר ואומר לפני כל אדם שכמוך סבל כל כך הרבה מאותה סיבה: "[אני מבקש] סליחה, אלוהים, בשם האנושות"".

מנהל לוסרבטורה רומנו (L'Osservatore Romano), אנדראה מונדה, נכח גם כן במפגש, אחרי שפירסם ב -26 בינואר ראיון נוגע ללב שגברת ברוק העניקה לסופרת פרנצ'סקה רומנה דה אנג'ליס.

הכס הקדוש ציין, בהצהרה מטעמו, כי "השיחה עם האפיפיור חזרה על רגעי האור שבהם נחתמה חוויית הגיהנום של המחנות, והצביעה על החששות והתקוות ביחס לזמן בו אנו חיים, תוך הדגשת ערך הזיכרון ותפקידם של הקשישים בטיפוחו ובהעברתו לצעירים. "

אדית ברוק הקדישה את חייה להעיד על מה שראתה. היא התבקשה לעשות זאת על ידי שני זרים שדיברו איתה במחנה הריכוז ברגן בלזן: "ספרי את הסיפור. הם לא יאמינו לך. אבל אם את שורדת, ספרי את הסיפור, גם בשבילנו." והיא שמרה על אמונתה.

הדבר הכי מדהים, אולי, כשקוראים את המאורעות שהיא מתארת בראיונה לעיתון לוסרבטורה רומנו, היא עמדת התקווה שאדית משדרת. גם כשהיא מספרת על הרגעים האפלים ביותר של תהום האימה אליו נקלעה, ואשר בו איבדה חלק גדול ממשפחתה, היא אף פעם אינה מפספסת הזדמנות לכוון את מבטה למשהו טוב ויפה, איזה רמז לאנושיות שאיפשר לה להמשיך לחיות ולקוות.

כך, למשל, כאשר היא מתארת את חייה בגטו - לאחר שהיא ומשפחתה הוצאו מביתם בכפר בו התגוררו - היא מספרת על גבר לא יהודי שתרם עגלת מזון כדי לעזור לאלה שהיו נִרדפים.

לאחר מכן, כשהיא מתארת את עבודתה במחנה דכאו בחפירת תעלות, היא נזכרת בחייל גרמני שזרק לעברה את קערת האוכל שלו כדי שתשטוף אותה - אבל, לדבריה, "הוא השאיר בתחתיתה ריבה בשבילי."

כשהיא מדברת על עבודתה בחדר האוכל של הקצינים, עולה דמותו של טבח. הוא שאל את אדית איך קוראים לה, וכשענתה הוא אמר בקול רועד "יש לי בת בגילך." אחרי שאמר את זה, "הוא שלף מכיסו מסרק, ובהביטו בראשי עם השיער הרך שהתחיל לצמוח, הוא נתן לי אותו," נזכרה. "הייתה לי תחושה שאני מוצאת את עצמי, אחרי זמן כה רב, בנוכחות 'בן אדם'. התרגשתי מהמחווה, שהייתה חיים ותקווה."

כמה מחוות קטנות להצלת העולם ..., סיכמה אדית ברוק, שאירחה בביתה את הבישוף של רומה כאשר הגיע לפגוש אותה.