נאומים בחגיגת הגאלה לציון 70 שנה

הקרדינל פיירבטיסטה פיצהבאלא

ממונה על הנציגות בשנים 2005–2008

בוקר טוב וחג שמח.

אני שמח מאוד להיות איתכם היום, בשנת היובל, שבעים שנה מאז הקמת נציגות יעקב הצדיק. התבקשתי לומר כמה מילים על החוויה שלי עם הקהילות בתקופה שבה שירתי בהן.

התחלתי את שירותי בקהילות בתחילה באופן מאוד מאולתר. חיפשו כוהן שיוכל לערוך מיסה בעברית, כי באותם ימים לא היו הרבה כהנים דוברי עברית. אך לאט לאט נעשיתי מעורב יותר ויותר בעולם הקהילות, עד שהפכתי לחלק אמיתי מהן.

זה היה בסוף שנות התשעים ותחילת שנות האלפיים תקופה שונה לחלוטין, אולי תקופה של תקווה.

מה נשאר איתי מאותה תקופה? קודם כול, אהבת כתבי הקודש. תמיד אהבתי את כתבי הקודש, אבל לקרוא אותם יחד, כקהילה, בעברית, עבורי זה היה כמו לפגוש מחדש את כתבי הקודש. הם דיברו אליי בדרך חדשה, אולי בגלל השפה, אבל לא רק בגלל השפה. גם הקריאה המשותפת בקהילה שהיא שונה. זה היה באמת יפה.

הדבר השני הוא שלא היינו רבים. ובאותם ימים נציגות יעקב הצדיק כבר היה קיים, אבל היה צורך לארגן אותו, אולי בצורה אחרת וחדשה יותר. הרגשתי שהיינו בתקופה שבה היה עלינו אינני יודע אולי לא לבנות אותו מהתחלה, כי כפי שאמרתי הנציגות כבר הייתה קיימת, אבל לתת לכנסייה שלנו, לקהילה שלנו, צורה חדשה. היה יפה להשתתף בבניית משהו יפה ולעשות זאת יחד. החלק של ה"ביחד" היה יפה מאוד וחשוב מאוד, והוא זה שעשה את ההבדל.

והדבר השלישי הוא היחס לעם ישראל. להבין אותו, ולא רק להסתכל אל העבר, אלא לחשוב ולהרגיש שזוהי אחריותן של הקהילות לעזור לכנסייה להבין ולהביט קדימה, תוך שמירה על הקשר החשוב הזה. קשר שהיום חשוב יותר מאי פעם, גם אם הוא עטוף במחלוקות רבות, ודווקא משום כך חשוב מאוד שהקשר הזה יישמר ויתחזק.

חג שמח!

הבישוף רפיק נהרה

ממונה על הנציגות בשנים 2017–2021

שלום לכולם.

אני שמח להיות איתכם היום ולהעביר לכולכם ברכות חמות ואיחולים לרגל חגיגות 70 שנה לנציגות יעקב הצדיק שנקרא בעת ייסודו "מפעל יעקב הקדוש", והפכה לנציגות בשנת 2013.

ראשית, הרשו לי להיזכר במפגש הראשון שלי עם הקהילות. זה היה באביב 1993, כאשר הגעתי מרומא לירושלים לסמסטר אחד של לימודי מקרא. הייתה לי אז הזכות להשתתף בתפילה שנערכה ברחוב אגרון אצל האבות הלזריסטים, ושם פגשתי כמה מחברי קהילת ירושלים שלא הכרתי קודם, אחת מהם הייתה רינה גפטמן ז"ל. זמן קצר לאחר אותו מפגש ראשון הזמינה אותי רינה לביתה, ובכישרון מיוחד הצליחה לשכנע אותי שכערבי, למעשה יהיה לי מקום בקהילות.

היא אמרה לי שאוכל לתרום לחיי הקהילה אם אסייע בתרגום הליטורגיה הלטינית לעברית משום שהעברית והערבית הן שפות שמיות קרובות. לאט לאט התחלתי להרגיש מחובר לקהילות דוברות העברית, לא רק בגלל דבריה של רינה, אלא משום שראיתי עד כמה הקהילות הללו דומות לבית כנסייתי כמו משפחה קטנה שבה כולם מכירים זה את זה. בהן, כמו בכל משפחה, יש לא מעט בעיות, אבל גם חום אנושי וקִרבה.

אהבתי גם את העובדה שקבוצת ירושלים מכבדת מאוד את כתבי הקודש ואוהבת ללמוד אותם עם האופי המיוחד שלימוד המקרא מקבל כאשר חיים בתוך חברה יהודית עשירה במסורות פרשניות עתיקות. הקשר העמוק הזה עם כתבי הקודש הוא נכס לכנסייה, ואני מקווה שלעולם לא ידעך בקרב הקהילות.

היבט נוסף שהרשים אותי עוד לפני שהתמניתי לנציג בשנת 2017, ואשר העסיק אותי רבות במהלך שנות שירותי, היה העבודה עם מהגרים ומבקשי מקלט, עבודה שהחלה עם האב דוד נויהאוס והתפתחה עם הזמן. הנטל שהנציגות קיבלה על עצמה היה גדול וכבד, במיוחד לפני שהפטריארך הנוכחי הקים נציגות חדשה המוקדשת למהגרים ומבקשי מקלט. עם זאת, כולנו זכינו לברכות רבות מן הקשר שפיתחנו עם משפחות המהגרים וילדיהן.

יש הרבה מה לומר בנושא הזה, אך ברצוני להדגיש נקודה אחת: לפני שהשקענו במשימה הזאת, שאלתי את עצמי לעיתים מה ניתן לעשות כדי לפתח קשרים בין הקהילות לבין החברה היהודית בישראל. חשבתי על פעילויות כגון הרצאות, ימי עיון וכדומה. אך מהרגע שהקהילות החלו לשרת את העניים, ראיתי כמה ישראלים הגיעו ביוזמתם, הצטרפו אלינו ושאלו כיצד יוכלו לעזור. כך נוצר שיתוף פעולה נפלא.

כל הדברים הללו הם עושר גדול, ובו בזמן גם אתגר.

השנים האחרונות הביאו עמן אתגרים חדשים רבים שלא הכרנו בעבר בהיקף כזה. מאז 7 באוקטובר, דברים רבים בחברה הישראלית נעשו מורכבים יותר, במיוחד ביחסים בין יהודים לערבים, ולא רק ברמה החברתית הכללית לכך היו השפעות, במידה מסוימת, גם ברמה הכנסייתית. אי אפשר אחרת, כי אנחנו בני אדם. ובכל זאת, אני מאמין שהאתגרים הללו לא באו כדי שניכשל, אלא כדי שנתגבר עליהם ונגדל באהבה.

אני מאחל לקהילות שתמיד יהיו בית פתוח ומחבק עבור כולם. אני יודע שאנשים רבים פוקדים את הקהילות, נוצרים, בני דתות אחרות ואפילו אנשים ללא דת כל אחד עם ציפיות שונות, לעיתים אפילו מוזרות. כתוב במזמור פ"ז: "ולציון יאמר איש ואיש יולד בה". מי ייתן והקהילות, וכל כנסיותינו בירושלים, יהיו מקום שבו כל הנכנס יוכל להרגיש מקובל ואהוב, כאילו היה בן בית.

חג שמח לכולם.

האב דוד נויהאוס

ממונה על הנציגות בשנים 2009–2017

שבעים שנה מהווים גיל הפרישה בחייו של אדם, אך בחייה של קהילה נוצרית זהו עדיין גיל צעיר מאוד. היום אני רוצה להודות על "הקהילות הקתוליות הדוברות עברית בישראל", אשר אותן אני מכנה "הקהילה", הפינה הקטנה שלי בביתי, שהיא הכנסייה. 

באתי לקהילה בתחילת שנות השמונים. מה שהרשים אותי אז, עוד נער בן 19, היה אווירת התפילה, וכיצד היא באה לידי ביטוי במוזיקה ובשירים. בזכות המוזיקאים המוכשרים של השנים הראשונות, האב יוחנן, האחות מרוסיה, האחות אורה, לאה ואחרים, התחלנו טוב... ואנחנו ממשיכים עם תרומתם של המוזיקאים שלנו גם היום שכללו בזמן האחרון גם את סיידנא רפיק ואת האב בני. 

הוטבלתי, ולאחר מכן קיבלתי את החידה הראשונה וחתימת הקודש בקהילה בשנת 1988, כשהיינו עדיין בבית ישעיהו. שתים-עשרה שנה לאחר מכן, הוסמכתי לכהונה, מוקף בחברי הקהילה, בשנת 2000, וערכתי את המיסה הראשונה שלי בעברית בקפלה של טרה סנטה ליד הממונה על קהילת ירושלים דאז, האב פיירבטיסטה, כיום הפטריארך שלנו. בשנת 2005 התחלתי לשמש כעוזרו של האב פיירבטיסטה, הממונה על הקהילות דאז, והתחלנו תקופה של התחדשות והחייה. 

האתגר הגדול שלנו תמיד היה ונשאר:  

• לתת ביטוי לאורח חיים קתוליים בשפה העברית,  
• מושרשים במסורת עם ישראל (שהיא המסורת של אלו מאיתנו שבאים ממשפחות יהודיות, אך גם המסורת שממנה צמחה הכנסייה),  
• כחלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית,  
• חולקים את נטל האחריות האזרחית,  
• בקשר עם אחינו ואחיותינו הערבים, בישראל, בפלסטין וברחבי המזרח התיכון,  
• ועדים לערכי הבשורה הכוללים שוויון, צדק ושלום,  
• בדיאלוג אמיץ עם יהודים ומוסלמים. 

היה לי הכבוד לשרת כממונה הקהילות בין השנים 2008 ל-2017, והמשכנו את התקופה של פעילות אינטנסיבית. פיתחנו מגוון פעילויות: 

• בקרב ילדינו (קייטנות בקיץ וחופשות בית הספר בפסח ובחנוכה) 
• בקרב בני הנוער שלנו עם הקבוצה "פרח במדבר" והניסיון לספק להם תמיכה חברתית לחיות את אמונתם הנוצרית בלב החברה היהודית 
• בקרב משפחותינו, סופי שבוע לעידוד שיחה על איך לבנות כנסיות ביתיות שבהן ילדים גדלים בסביבה שהופכת את היותם קתולים, דוברי עברית וישראלים לטבעי לחלוטין 
• פיתוח הוראה דתית, באמצעות הכשרת מורי דת, הוצאת ספרי לימוד והזנת אתר אינטרנט פעיל 
• המשך הדיון המתמשך על השורשים היהודיים לא רק של אמונתנו אלא של חיינו כמאמינים יהודים בישוע 
• חיפוש דרכים לתרום את תרומתנו לאחדות גוף המשיח בישראל/פלסטין כיום 

באותן שנים, השקענו אנרגיות רבות בפעילות עם מהגרי העבודה ומבקשי המקלט. בנינו מרכז פסטורלי בתל אביב, "גבירתנו אשת חיל" ומרכז ילדים, "מרכז רחל אימנו", בירושלים. הקמנו פעוטונים נרחבים וצהרונים בתל אביב ובירושלים. פעלנו למען זכויותיהם של מהגרי העבודה ומבקשי המקלט, וניסינו למצוא פתרונות לדחיקה, אפליה ועוני. 

אני התפטרתי בשנת 2017 אך המשכתי לראות בקהילה את ביתי. כעת אני יושב בשוליים ומתבונן במתרחש ועוזר כשאני יכול. עלינו להמשיך לגדול לא רק במספרים אלא גם בעומק כדי שנוכל להיות פנים של ישוע המשיח בחברה שלנו, פנים שדרכן שכנינו ובני ארצנו יוכלו להכירו, לנהל איתו דו-שיח ולחוש את נוכחותו. ביום השנה ה-60 פרסמתי אגרת לקהילות וסיימתי אותה במילים שנראות מתאימות גם עכשיו; "חגיגת יום שנה היא גם זמן להתחייב מחדש לחזון המייסד, ולאור הערכת ההווה, לנוע בביטחון לעבר עתיד שנפתח באופק. כשאנו מביטים אל העתיד (...), אנו פונים לבורא עולם לבקש את ברכתו, לאדון לחפש את הדרכתו, ולרוח הקודש לקבל את ההשראה הנחוצה."  

מזל טוב לכולנו! 

מר' ירון זיידמן

שגריר ישראל לכס הקדוש

ברכות לכם, חברי קהילת נציגות יעקב הצדיק.

זהו כבוד גדול עבורי לברך אתכם היום לרגל שבעים שנה להקמת קהילתכם.

כשגריר ישראל לכס הקדוש, אני גאה לייצג את מדינת ישראל ואת החברה הישראלית בפני הוותיקן והעולם הקתולי בכלל.

ואתם, חבריי היקרים, מייצגים בעיניי את כל מה שטוב ויפה, ואת מה שראוי להיות גאים בו במדינת ישראל ובחברה הישראלית.

כאשר הגשתי את כתב האמנה שלי לאפיפיור פרנציסקוס בספטמבר 2024, בחרתי להעניק לו במתנה תצלום של צעירים מקהילת יעקב הצדיק, המניפים בגאווה את דגל ישראל במסגרת מפגש של צעירים קתולים מכל רחבי העולם בשם "יום הנוער העולמי", שנערך בליסבון בשנת 2023.

כך הסברתי את התמונה הזו לאפיפיור. לדעתי, היא מבטאת באופן מוחשי ומעורר השראה את הייחודיות והעוצמה של החברה הישראלית כולה, ואתם חלק ממנה.

ההרמוניה בין זהותכם הדתית הקתולית לבין זהותכם הלאומית הישראלית, והשילוב ביניהן באופן כה נכון, היא דבר שאתם יכולים להתגאות בו. היא מהווה דוגמה ומופת ליכולתה של החברה הישראלית להכיל בקִרבה מגוון עשיר של זהויות, דתות, תרבויות ומסורות, ולהיבנות ולהתחזק מתוך השילוב ביניהן.

זהו סוד הקסם שלנו. זוהי התכונה המאחדת שמלווה אותנו כחברה.

ואתם, בקהילת נציגות יעקב הצדיק, מייצגים תכונה זו באופן מעורר השראה ומרשים.

אתם מניפים בגאווה הן את הדגל הדתי והן את הדגל הלאומי. אתם מרוממים את השימוש בשפה העברית שבה נכתבה הברית, שפה המבטאת את עולם הערכים המשותף ליהדות ולנצרות.

פעילותכם במישור החברתי והבין־דתי תורמת תרומה משמעותית ומורגשת לקידום ערכים של אחווה אנושית, סובלנות והבנה, ערכים המאחדים וקושרים אותנו יחד כחברה.

בימים אלה, כאשר העולם מתמודד עם אתגרים של קיטוב, פילוג וקיצוניות, המסר שלכם של אחווה, אחדות, כבוד הדדי, התמדה בשילוב ותרומה לכלל הוא מסר חשוב מאין כמותו, ומהווה מקור השראה לכולנו.

הוא מזכיר לנו את חשיבותה של הקהילה ושל הגשרים האנושיים והתרבותיים.

לפיכך אני גאה על הזכות הגדולה שניתנה לי להכיר אתכם וללמוד על פועלכם המבורך, וברצוני להביע את הערכתי לכל אחת ואחד מכם.

מי ייתן ותמשיכו לחזק את עתידנו המשותף באמצעות העמקת הקשרים לשורשינו המשותפים, ולעורר בכולנו רוח של אמונה, שלום ואחווה.

אני מאחל לכם עוד שנים רבות של קהילה פורחת ומשגשגת, לחייה של קהילת נציגות יעקב הצדיק, ולחייה של מדינת ישראל.

תודה רבה לכם.

האב פיוטר זלזקו

הממונה על הנציגות כיום

אחים ואחיות יקרים,

היום אנו חוגגים שבעים שנה לנציגות יעקב הצדיק, שבעים שנה של אמונה שנחיה בדרך ייחודית, בארץ ייחודית ובשפה ייחודית.

ראשית כול, ליבנו פונה בהכרת תודה לדורות הקודמים. אל המייסדים, הכהנים, האחיות הדתיות ואנשי הקהילה החילוניים, שהיו להם האומץ להתחיל משהו חדש לחלוטין. לא היו להם מודלים מוכנים לחיקוי. הם בטחו בבשורה, הקשיבו לצורכי האנשים והאמינו שאלוהים קורא להם לבנות בית לקתולים דוברי עברית בארץ הזאת. רבים מהם זרעו זרעים מבלי לדעת כיצד יצמחו.

היום אנו עומדים על הקרקע שהם הכינו באמונתם, בהקרבתם ובהתמדתם. אנו זוכרים גם את אלה שהמשיכו את השליחות הזאת לאורך העשורים, אלה שלימדו את ילדינו, קיבלו עולים חדשים, חגגו את הסקרמנטים, תרגמו תפילות, ארגנו קהילות ונשאו באחריות יום אחר יום בשקט ובמסירות. חלקם עדיין איתנו; אחרים כבר אינם כאן, אך מורשתם חיה בחיי הנצגיות שלנו. אנו חבים להם יותר מכפי שמילים יכולות לבטא.

יחד עם זאת, יום השנה הזה אינו עוסק רק בעבר. הוא עוסק גם בהווה. ברצוני להודות לכל מי שבונה כיום את נציגות יעקב הצדיק: לכהנים ולעובדי הפסטורליה שלנו, לקטכיסטים, למדריכי הנוער, למתנדבים, לחברי הצוות, למשפחות ולתורמים. כל אחד מכם הוא לבנה בבניין הזה, שהוא כה יפה אך גם לא מושלם, בדיוק כמונו. בזכותכם הנציגות אינה רק זיכרון, אלא מציאות חיה. אתם שומרים על הקהילות שלנו פתוחות, מסבירות פנים, מתפללות, משרתות וצומחות. אתם מראים שהכנסייה איננה רק מוסד, אלא משפחה המעוצבת בידי ידיים רבות ולבבות רבים.

ולבסוף, חגיגה זו מזמינה אותנו להביט אל העתיד בתקווה. איננו יודעים אילו אתגרים מחכים לנו, אך אנו יודעים שאותו אלוהים שהדריך את העבר ממשיך ללכת איתנו גם היום. תפקידנו הוא להישאר נאמנים, קשובים ואמיצים להקשיב לסימני הזמן, לדאוג לדור הבא ולהמשיך לבנות גשרים של אמונה, דיאלוג וחמלה.

שבעים שנה הן מתנה. הן גם אחריות. מי ייתן ונציגות יעקב הצדיק תמשיך להיות מקום שבו האמונה מדברת בשפת העם, שבו הגיוון הופך לעושר, ושבו התקווה חזקה מן הפחד. מי ייתן והוא ימשיך להיות מקום שבו ישוע נוכח וחסדו פוגש כל אדם.

תודה לכל אחד ואחת מכם על היותכם חלק מן המסע הזה. יהי רצון שאלוהים יברך את הנציגות שלנו, את קהילותינו ואת כל ההולכים איתנו, אתמול, היום ומחר.

תודה.