נוער קתולי דובר עברית וערבית נפגשו כדי לחגוג יחד תקווה ואחדות

ביום שבת, 18באוקטובר, הגיעו כמעט כמאתיים צעירים מרחבי ישראל - מירושלים, תל אביב, חיפה, נצרת והגליל - לפסטיבל הנוער שאורגן על ידי נציגות יעקב הצדיק לקתולים דוברי עברית בישראל,

בשיתוף פעולה עם המזכירות הכללית לנוער של הפטריארכיה הלטינית בגליל.

המשתתפים דוברי העברית והערבית התכנסו ליום שלם של תפילה, מוזיקה, סדנאות ומפגשים בין אישיים, המלוכדים מאהבתם המשותפת לישוע המשיח.

הפסטיבל נפתח בתפילה ובדברי ברכה שנאמרו על ידי האב פיוטר זלסקו, הנציג הפטריארכלי של נציגות יעקב הצדיק לקתולים דוברי עברית, יחד עם האב ראמז טוואל, הכהן הממונה על המזכירות הכללית לנוער בגליל.

דברי הברכה שלהם הזמינו את הנוער לפתוח את היום בלבבות פתוחים: מאוחדים באמונה, בשמחה וברצון לצמוח יחד ככנסייה אחת.

חצר המנזר הפכה לים צבעוני ושמח. הצעירים צבעו עציצים וכתבו עליהם מסרי שלום, שרו שירי הלל, יצרו צמידי תקווה, וכתבו את תפילותיהם האישיות על "לוח משפטי התקווה."

בין צלילי הגיטרות והצחוק, שררו גם רגעי דממה: רגעים של הרהור עמוק, וידוי ותפילה.

"בזכותו אנחנו נשארים כאן", אמר אחד ממדריכי הנוער. "אנחנו חיים בזמנים קשים, אבל הרצון שלנו הוא לחפש דרך אחרת, את דרכו של ישוע."

מסר של אומץ ואמונה מהקרדינל

שיאו של היום היה הגעתם של הקרדינל פיירבטיסטה פיצבאלה,הפטריארך הלטיני של ירושלים, ושל מונסיניור, הבישוף רפיק נהרה, הסגן פטריארכלי של ישראל, שהצטרפו לחצר יחד עם הצעירים תחת שמי הסתיו הבהירים, שמעו וידויים וחגגו את סעודת האדון.

בדרשה שלו, דיבר הקרדינל בחמימות ובריאליזם על המשמעות של להיות מאמינים בארץ הקודש כיום. "האמונה הנוצרית היא לא רק דת," אמר הקרדינל. "היא דרך חיים, דרך להיות החיים עצמם. זה לא רק מה שאנחנו עושים, אלא איך אנחנו עושים את זה, איך אנחנו מבטאים את מה שיש לנו בלב."

הוא שיבח את האומץ של הצעירים על ארגון מפגש שכזה "כאשר הכול אמר את ההיפך", והזכיר כי ההחלטה לקיים את הפסטיבל התקבלה בתקופה של ייאוש עמוק.

"עכשיו כולם מדברים על שלום ופיוס", הוא הוסיף, "אבל אתם כבר האמנתם שמשהו חדש יכול להתחיל. אני רוצה להביע את הערכתי לאומץ שלכם."

הקרדינל עודד את הנוער לא להקשיב לקולות הספק או הפילוג, אלא לקולו של ישוע, המתפלל "שכולם יהיו אחד."

"אהבו זה את זה - לא למרות ההבדלים שלכם, אלא בגללם", אמר. "אם היינו כולנו זהים, היינו כל כך משעממים - וכאן בארץ הקודש, אנחנו אף פעם לא משועממים!"

פסטיבל של תקווה בזמנים קשים

במהלך כל היום, קבוצות עברו בין תחנות יצירה, ארוחות משותפות ורגעים של מוזיקה ותפילה.

שיחות בעברית, ערבית ואנגלית השתלבו באופן טבעי. הפסטיבל גילם את מה שהכנסייה בארץ הקודש שואפת אליו לעיתים קרובות: אחדות מעבר לשפה, לרקע או לגבולות קהילתיים.

האב פיוטר זלסקו, הנציג פטריארכלי הממונה על נציגות יעקב הצדיק, אמר כי "זה יכול להיות המקום היחיד בעולם שבו הכנסייה מתפללת בעברית ובערבית יחד."

"ננסה להמשיך להפיץ את מסר האחדות לכל ארץ הקודש", הוסיף הנציג.

"אנחנו לא יכולים לשמור את האהבה לעצמנו", הזכיר הקרדינל פיצבאלה לצעירים. "אהבה, כששומרים אותה, הופכת לרכוש ומתה. אהבה פורחת כשהיא הופכת לנתינה. אנחנו שמחים לא בגלל שהדברים קלים, אלא בגלל שאנחנו יכולים לתת את מה שקיבלנו. משהו כל כך גדול שכוחו של הרשע לא יכול לגבור עליו: וזה ישוע המשיח."

כאשר ירד הערב, הנוער התכנס שוב להלל ותפילה. החצר זהרה באורות, וצליל שירתם המשותפת של מאות קולות שמילאו את הלילה.

האב בנדטו די ביטונטו ומוזיקאים נוספים הובילו את קונצרט ההלל. היה זה רגע מרגש שבו הקולות עלו יחד בעברית, ערבית ואנגלית, מהדהדים את האחדות והשמחה שמילאו את היום כולו.

דברי הקרדינל סיכמו את רוח היום. "אולי אתם לא מבינים את זה עכשיו, אבל אלו הסימנים הקטנים שאנחנו צריכים. כאן, בארץ הזו שידועה לעתים קרובות בפילוג ובהדרה, עדיין יש שארית קטנה שמסוגלת לחולל את השינוי."

שארית קטנה, שליחות גדולה

פסטיבל הנוער של דיר ראפאת לא היה רק אירוע אלא גם עדות: שהכנסייה הצעירה בישראל, קטנה, מגוונת ורב-לשונית, נשארת מאוחדת, חיה ויצירתית.

באומץ, במוזיקה ובאמונה, הראו מאתיים הצעירים הללו כי אחדות אפשרית, כי שמחה חזקה יותר מפחד, וכי הבשורה ממשיכה לעורר לבבות לתקווה.

"אנחנו לא כאן במקרה", אמר הקרדינל מוקדם יותר. "אנחנו כאן מכוח השגחתו של אלוהים. ישוע רוצה אותנו, את הכנסייה שלו, את הקהילה שלו. להשתייך אליו פירושו להישאר, לשמור על ערוץ התקשורת פתוח אליו."

בדיר ראפאת, הערוץ הזה היה פתוח לרווחה, ודרכו זרם הכוח השקט של אמונה שלעולם לא תוותר.

מאת מוניקה פס