הדרשה בחג יעקב הצדיק 2025

חג יעקב הצדיק, שליח והגמון ירושלים, הפטרון הראשי של הנציגות

דרשה מאת האב פיוטר זלזקו, ראש נציגות יעקב הצדיק

אחיות ואחים יקרים, בשעה שאנו מתכנסים לחגוג את חגו של יעקב השליח – פטרוננו הראשי ואחד משנים־עשר שליחי ישוע – עלינו להכיר בחשיבותו הגדולה בהפצת הבשורה.

יעקב נקרא "אחיו של האדון", ותפקידו היה מרכזי לא רק בהיסטוריה של הכנסייה כולה, אלא גם באופן מיוחד עבור נציגות יעקב הצדיק של הקתולים דוברי העברית בישראל.

בקריאה הראשונה אנו פוגשים אתגר שהעסיק את הכנסייה בראשיתה – קבלתם של העמים אל תוך הקהילה. יעקב מילא תפקיד מכריע בגישור, באחדות ובהדגשת העובדה שחסדו של אלוהים פתוח לכולם.

זהו רגע שמזמין גם אותנו להתבונן במנהיגותו של יעקב ובחכמתו בימים של החלטות קשות.

היום אני מזמין את כולנו לחפש חכמה ואחדות בקהילותינו. קהילותינו, שנאמר עליהן שהן "קטנות אך חיות", יכולות להיות מקומות שבהם נלמד יחד להבחין מהו הדבר הנכון לעשות.

בבשורה שקראנו היום, מלמד ישוע שלא כל מי שקורא לו "אדון" ייכנס למלכות השמים, אלא רק מי שעושה את רצון אביו שבשמים (מתי ז:21). האם קהילותינו הקטנות יכולות להיות מקום שבו נגלה יחד מהו "רצון האב"?

האם נוכל ללמוד זה מזו את משמעותו של הציווי: "אהבו איש את רעהו" (יוחנן י"ג:34)?

ישוע משווה את האדם החכם שבונה את ביתו על הסלע – למי ששומע את דבריו ומקיים אותם. הלוואי שנציגות יעקב הצדיק תהיה דוגמה חיה לכך – באמונה איתנה ובמעשים ממשיים.

בקריאה השנייה מהאיגרת של יעקב עצמו, אנו שומעים את הפסוק הידוע: "האמונה בלי מעשים – מתה היא" (יעקב ב:26). לפנינו מוצגת נצרות קונקרטית וישירה: אמונה שאינה נשארת בתיאוריה, אלא ניכרת במעשים יומיומיים – באהבה לזולת ובמחויבות לעניים.

חשוב להבין פסוק זה גם על רקע העימות לכאורה עם דבריו של השליח שאול, שלימד כי הצדקה באה דרך האמונה ולא דרך המעשים (ראו גלטים ב:16; רומים ג:28).

אבל כשמעמיקים, רואים שאין כאן סתירה – אלא השלמה: שאול מזהיר מפני גאוותו של האדם החושב שאינו זקוק לאהבת האל ולחסד שאין הוא ראוי לו.

יעקב, לעומתו, מדבר על המעשים כתוצאה טבעית של אמונה אמיתית.

כפי שאמר ישוע: "כל עץ טוב עושה פרי טוב" (מתי ז:17).

יעקב מדגיש שהאמונה צריכה להתבטא בפועל – באהבה, בטוב לב, בשירות לאחר, בגישה אוהבת כלפי הארץ, הכנסייה, והאנשים כולם.

היום – אולי יותר מתמיד – העולם זקוק לדוגמה שלנו של אהבה פעילה.

והיום – ודאי יותר מתמיד – המקום הזה, והמזרח התיכון כולו, זקוקים לעמדה אמיצה מצדנו באשר למהו טוב ומוסרי, ומהו בלתי מתקבל על הדעת לאור ערכי האמונה הנוצרית.

בשעה שאנו אבלים על פטירתו של האפיפיור האהוב פרנציסקוס, אני רוצה להזכיר מדבריו:

"רחמיו של אלוהים הם החירות שלנו והשמחה שלנו. אנו חיים בזכות הרחמים, ואיננו יכולים להרשות לעצמנו לחיות בלעדיהם. הם האוויר שאנחנו נושמים...

אנחנו צריכים לסלוח – כי אנחנו זקוקים למחילה." (7 באפריל 2014)

אנחנו, חברי הקהילות דוברות העברית, צריכים להיות אנשים של רחמים:

לסלוח ולבקש סליחה, לקבל את אהבת אלוהים ולהפיץ אותה הלאה.

"הכנסייה, כך אמר האפיפיור, צריכה להיות מקום של רחמים פתוחים לכל – בית שבו כל אדם ירגיש שהוא רצוי, אהוב, נסלח ונשלח לחיות את חיי הבשורה היפים."

נשאף לחיות את תורתו של יעקב הצדיק בחיי היומיום – נבנה אחדות, נגשים את אמונתנו במעשים, ונבסס את חיינו על הסלע האיתן של תורת המשיח.

נבקש את תפילתו של יעקב הצדיק, שיתמוך בצמיחתה של הקהילה – באמונה, בחכמה ובאחדות.

חג שמח לכולכם!