חג הסוכות בקהילות יפו וירושלים

חג הסוכות בקהילת יפו

השנה ירדנו גם אנחנו, חברי קהילת יפו, והעברנו את מקום מפגשנו השבועי ל"דירת-ארעי" למשך חג הסוכות. זו השנה הראשונה בה זוכים אנו לציין את החג באופן מעשי ולחוש את משמעותו "על בשרנו". הסוכה, אגב, נבנתה "כהלכה", תחת כיפת השמיים, לה סכך מתבואת האדמה ושלוש דפנות מחוברות. כפי שאנו יודעים, המסורת מעניקה לסוכות שבנו בני ישראל במדבר ערך חינוכי חשוב שבא ללמדנו שיעור באמונה:

לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם. (ויקרא כג:43)

הסוכות של בני ישראל מספרות על האמונה שהיתה בליבם, ושהתבטאה בבטחון שהיה להם ללכת אחר אלוהים בדרך הקשה ורצופת הסכנות:

זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה (ירמיהו ב: 2)

היציאה למדבר והלינה במבנים ארעיים של ענפים ויריעות דורשת מהאדם קודם כל לצאת מאזור הנוחות היציב שלו, הבית על כתליו וחדריו המאובזרים (כן, גם מצרים היתה לבני ישראל "אזור נוחות"). היציאה הזו דורשת מהאדם הקרבה וזה בדיוק מה שמעיד על האמונה. 

זאת היא למעשה גם ההקרבה שדורש ישוע כל העת מתלמידיו ההולכים אחריו. מה הוא מבקש מכל אחד מהם אם לא לצאת מהרגלי חייו הנוחים על מנת שיהיה פנוי להקדיש אותם לו? 

ומי שעשה כן, מובטח לו החסד מאת האלוהים וגם כן התקווה, כדבריו של שאול אל הרומים ה:

עַל כֵּן לְאַחַר שֵׁהֻצְדַּקְנוּ עַל־סְמַךְ אֱמוּנָה יֵשׁ לָנוּ שָׁלוֹם עִם אֱלֹהִים הוֹדוֹת לַאֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיח

דַּרְכּוֹ יֵשׁ לָנוּ גַּם גִּישָׁה, בְּאֶמְצָעוּת אֱמוּנָה, לַחֶסֶד הַזֶּה שֶׁאָנוּ עוֹמְדִים בּוֹ, וְאָנוּ מִתְהַלְּלִים בַּתִּקְוָה אֶל כְּבוֹד אֱלֹהִים

כמה סמלי הוא אם כן שמיד לאחר חג הסוכות הזה אנחנו מתחילים את ימי הציפייה הגדולה בסימן התקווה. עם הכניסה לסוכה קבלנו את החוברות (שיצאו מטעם נציגות) ובהן מובא מאגרתו של האפיפיור "התקווה אינה מכזיבה".

ואמנם התקווה נוכחת בחג זה לא רק ברמה האישית אלא גם החברתית והכללית. החג חל בתקופה בה מתחילים לצפות לגשמים, ציפייה המבטאת יותר מכל את עיני האדם הנשואות למקור חייו.

בברכת שנה פורייה וטובה, שנת שלום ואחווה, אמונה ותקווה.

חג הסוכות בקהילת ירושלים

השנה נבנתה הסוכה בקהילת ירושלים על ידי כמה מחברי הקהילה בעזרת תלמידים סאלזיאנים שהוזמנו על ידי האב בני. הארוחה הראשונה נחגגה יחד עם האחיות ממנזר סנט ג’וזף. האוכל שהובא על ידי המשתתפים השונים הראה את הבינלאומיות של האוכל הישראלי: היו בין היתר: פלוב רוסי, בלינצ’ס יידישאים, פסטה איטלקית וסלטים איראניים. לאחר הארוחה הציע האב פיוטר משחק: שש קבוצות היו צריכות לספור את הגרעינים ברימונים. הקבוצה שהייתה לה את הפרי עם מספר הגרעינים הקרוב ביותר ל-613 הייתה המנצחת. אומרים שלרימון יש 613 גרעינים המייצגים את 613 המצוות של התורה, אך זו תפיסה מוטעית (לפי ויקיפדיה: מספר הגרעינים ברימון יכול לנוע בין 200 לכ-1,400). אין מקור ברור לטענה זו, אם כי היא משמשת כמטאפורה בתלמוד למעשים טובים רבים.

הזדמנות נוספת לבלות ולאכול בסוכה הייתה ערב ברביקיו. זו הייתה הזדמנות נפלאה להיפגש ולחלוק חיים בסוכתנו. היו לנו כנפי עוף (צלויים על ידי דניאל), ממתקים ומוזיקת סוכות נעימה (עם שירה בציבור). העובדה שכמה מהצעירים שלנו הצליחו אפילו להגיע ישירות מבסיסי הצבא שלהם בחיפה ובתל אביב הייתה יפה. במיוחד במצב הנוכחי, הייתה שמחה גדולה לצחוק, לשיר, להתפלל ולהתחבר יחד.