זיו: פרשת השבוע – פרשת בוא

ביאור הפרשה שעברה ״וארא״ הראה לנו כיצד סיפורו של משה פותח עידן חדש, חזרה על מעשה הבריאה. רעיון זה מוצא חיזוק בביאורי הפרשה שאנו קוראים השבוע. התלמוד מביא הקבלות בין עשרת המכות של מצרים וימי הבריאה. המהר״ל מפראג מפתח את ההקבלה הזאת: הארבה אוכלים את העשבים והפירות של הארץ, מיתת הבן הבכור מסכנת את האדם בצלם האלוהים, והחושך מחזיר את העולם אל התהו ובהו הראשוני, לפני שנאמר הדיבר הראשון אשר יביא את האור והיום הראשון… העולם, כמו בזמנו של נח, נמצא על סף נפילה אל תוך השיממון: מי ים הסוף מזכירים את מי המבול, מכיוון שהעם העברי שקע במצרים בעבודת אלילים ושחרורו דורש טיהור כה קיצוני שהוא מדמה בריאה מחדש, יצירה מחודשת של האנושות.

המכות נוגעות למצרים בטקסיה האליליים, והן תוקפות אותם ישירות: מי היאור, שנחשב לאליל, נעשים דם - סמל של טומאה לפי הדת היהודית, החושך מכבה את זוהרו של ״רא״ אל-השמש, והשה, שנערץ על-ידי המצרים יישחת ויאכל ביום הראשון של פסח. כפי שאברהם יצא מאור-כשדים, תנור המכשפים, על העם לעזוב את ארץ האלילים והכישופים. יהיה לו את כל הזמן במדבר כדי ללמוד על החרות.

הארבע-עשר בניסן, יום השחרור הראשון, הוא מעתה בראש לוח הזמנים הדתי של עם ישראל, והוא פותח זמן חדש. לוח זה - סמל של סוף העבדות בסימן השליטה על הזמן, תלוי בירח, כוכב ענו אשר מקבל את אורו מכוכב אחר. הוא פותח את מעגל חגי האביב אשר חוגגים את גאולת העברים ונתינת התורה, שהיא הכרחית בכדי להיכנס לברית אל החרות.

יש לישראל לוח זמנים אחר, שמתחיל בסתיו, בחודש תשרי, ביום ראש השנה. ביום זה אנו חוגגים את בריאת העולם, וזאת תחילת חגי הסתיו. רש״י תהה מדוע התורה מתחילה בסיפור הבריאה ומדוע לא במצווה הראשונה שמיוחסת ישירות לבני העברים - שמות יב… הסיבה היא ששני הסיפורים האלו משתקפים אחד בשני ומספרים על שני ייעודים, כללי ופרטי, של העם העברי. שבת שלום.