דיווח מהקייטנה בתל אביב

אנחנו, המדריכים בקייטנות, התחלקנו לשתי קבוצות וקבוצה אחת, ואני בתוכה, נסענו לתל אביב יחד עם האב דוד על מנת להנחות את הקייטנה במהלך שבוע בקהילה שם. בשבת, אני כבר נסעתי לתל אביב על מנת להכיר את המקומות שבהם היינו יכולים לנהל את הפעילויות שלנו במתחם הקהילה.

הקהילה הקתולית בתל אביב ממוקמת בשכונה בסמוך לתחנת האוטובוסים המרכזית. האב דוד כינה את האזור "שכונת עוני" ולמעשה ראיתי תנאים דומים ברחובות קהיר. שורות בתים קטנים הדומים לצריפים מאולתרים (ולכל אחד מספר ברחוב), בניינים מתדרדרים ואפילו חלקם חורבות, מדרגות המובילות לבנייני מגורים שלא ניתן לתארן... מיקום הקהילה במבנה דו-קומתי. בקומת הקרקע, באולם שהיה פעם בית מלאכה, עם שני פתחים לרחוב כעת סגורים בתריסים, נמצאת הכנסייה. בקומה מעל, נמצאים המגורים של הכוהן ושתי הנזירות ומעון שבו נמצאים שני משפחתונים, חלק של מעון לתינוקות רחב ממדים המנוהל מתוך הקהילה. הכל קטן ורב שימושי. קומת הקרקע בצבע כחול עם כסאות פלסטיק בכל מקום. בכנסייה, מערכת רמקולים משוכללת ומסכים להקרנת הטקסטים והשירים של הליטורגיה.

הפטרונית של הכנסייה היא מרים העלמה המבורכת, המכונה כאן "אשת חיל" – גברתנו אשת חיל (הציטוט מהפרק האחרון בספר משלי). "אֵשֶׁת-חַיִל מִי יִמְצָא וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ." האיקונה הגדולה התלויה על הקיר ממול לכניסה הראשית היא ציור קלאסי של העלמה המבורכת ומתחת לגלימתה הגברים, הנשים והילדים (כולל אלה ש-"כתבו" את האיקונה ואף האב דוד). ברקע לא מוצאים את חומות עיר הקודש ירושלים, בדומה לאיקונות הקלסיות, אלא תחנת האוטובוסים ובנייני השכונה בדרום תל אביב. הסגנון נאיבי אולם בהקשר הזה יפיפה ואף מרגש!

המאמינים בני הקהילה הם לרוב פיליפינים וכמוכן הכוהן הממונה והנזירות המתגוררים במקום הם פיליפינים. המיסה נערכת באנגלית ובטגלו אולם מגיעים למקום כוהנים אחרים לערוך את התפילה בשפות אחרות: שלוש שפות הודיות (קונקאני, מלייאלם וגוג'ראטי), בסינהלה (לסרילנקים) ובגעז לדוברי הטיגריניה מאריתריאה. ישנן מיסות בשפה העברית לילדים הרבים המדברים כמעט אך ורק עברית.

הקייטנה למען הילדים הרבים בקהילה מתנהלת בעברית. היה שבוע נפלא אולם מעייף כי אנחנו, המדריכים, היינו צריכים לנסוע כל יום בשירות לתל אביב מירושלים. יצאנו בשעה 6.30 בבוקר וחזרנו מתל אביב בשעה 16.00. עד 17.00, אנחנו היינו בבית. למעשה, הקייטנה בתל אביב הייתה קשה פחות מהקייטנה בירושלים למרות שבתל אביב היו יותר ילדים.

בתל אביב, תפקידי היה לארגן את הפעילות של תיאטרון ומשחקים. לרוב, הכל עבר בהצלחה רבה גם בשעה שהקבוצות כללו כ-20 ילדים בכל אחת, מספר גדול מאוד. לא היה קל לערב את כולם ולהעסיק אותם. בייחוד, הילדים היותר גדולים היו כאלה בספר הבשורה: "חִלַּלְנוּ לָכֶם בַּחֲלִילִים וְלֹא רְקַדְתֶּם, קוֹנַנּוּ לָכֶם קִינָה וְלֹא בְּכִיתֶם" (מתי יא:17).