דיווח מהקייטנה בירושלים

בשעה שהעבודה בירושלים המשיכה בקצב שלה, תשע שעות ביממה (הקייטנה פתחה את שעריה בשעה 9.00 וסגרה את שעריה בשעה 18.00), מה-1 באוגוסט, כאשר מעונות היום של העירייה סגרו את דלתותיהם, קיבלנו עוד 35 ילדים, לרוב ילדים אפריקאים (אריתריאים ואתיופים). לכמעט כולם שמות תנכיים עתיקים, כגון נחום, יפת ויוסף. אלה עם השם נתנאל היו 8 במספרם. לחלק מהבנות שמות של המקומות הקדושים כגון ירושלים, בית עניה, ירדן (יורדנוס), נצרת וישראלה.

השבוע הראשון היה הקשה ביותר עד אשר שבו ארצה שני מדריכים שהיו בפולין עם הצעירים ביום הנוער העולמי. יותר משישים ילדים ורק שישה מדריכים: קלאודיה (אשת חיל עם אנרגיה לשבעה), האחות קלאודיה, נזירה אורסולינית ומוצאה ממילאנו, האחות אנה, נזירה אורסולינית חניכה אשר ביקרה בירושלים, שני פרחי כהונה רציניים מפולין, מתיוש וויוטק, כולם אנשי עבודה ומרץ, וגם אני. היו בנוסף כמה מתנדבים ישראלים אשר באו לעיתים וסייעו לילדים עם עבודות הבית שלהם לחופשת הקיץ.

ב-2 באוגוסט, יזמנו הרפתקה, יציאה לברכה. עלינו כולנו על אוטובוס עירוני ונסענו לעמק רפאים ובו ברכת העירייה עם סדרה של ברכות מתאימות לילדים קטנים. החלק הקשה ביותר היה ההליכה ברגל ממקום למקום כי הילדים חייבים ללכת שניים שניים, ילד יותר גדול המחזיק בידו של ילד קטן יותר. אני חייבת להדגיש שהמשמעת איננה מאפיינת את הקבוצה. מה ניתן לעשות כאשר באמצע מעבר חצייה להולכי רגל, בשעה שעלינו להעביר את הילדים בצורה המהירה ביותר, אחד מהם נעצר, פותח את תרמילו על מנת לשתות מהמימייה שלו. למעשה, אין הוא צמא אלא הוא רוצה להראות את המימייה החדשה שלו לילדים האחרים. המכוניות צופרות וכתוצאה מכך המדריכים מתחילים לצעוק על הילדים אשר פורצים בבכי והעוברים והשבים צועקים על המדריכים בהבעת סולידריות עם הילדים הנפגעים.

הברכה מהווה כיף גדול והילדים נוטים להישאר במים כל הזמן חוץ מאשר להפסקה קצרה לארוחת צהריים. למעשה, הלכנו לשם מספר פעמיים. הילדים מקפצים ומשחקים כדגים קטנים במים. לעיתים חייבים להוציא ילדים מהמים בסמכותיות כאשר שמים לב שילד הופך כחול ושיניו נוקשות. חייבים לכפות עליו להישאר מחוץ למים מספר דקות ולשבת בשמש עד אשר מרשים לו לשוב למים. כשמגיעה השעה לשוב הביתה, האזור שבו ישבנו היה נראה כשדה קרב עם בגדים, מגבות ורכוש אחר מפוזרים בכל מקום. הילדים היו עייפים מדי לאסוף את חפציהם והחובה היא של פרחי הכהונה לאסוף את הכל ולהחזיר את החפצים לבית הקהילה. בסוף היום האימהות יכלו ללקוט את מה ששייך לילדיהן.

בימים ה-11 וה-12 באוגוסט, הייתה לי הפתעה נעימה מאוד כאשר ביקר אצלנו האחיין שלי, לורנזו. הוא היה בתל אביב עם קומץ חבריו. ביום ו, אחת הבנות בקומץ, הציעה פעילויות לילדים. עם לורנזו, התקיים שיעור בתיפוף בשעה שאנה, בלרינה במקצועה, הציעה שיעור בריקוד וביצעה חלקים מ-"היפיפייה הנרדמת" של צ'ייקובסקי.

היה נהדר!