מנזר חניכות לציון בעין כרם

ה-25 במרץ 2014, חג בשורת המלאך למרים, היה יום מיוחד לאחיות ציון. במנזר אחיות גברתנו של ציון בעין כרם, שש נשים מגואטמלה, הפיליפינים, ברזיל ומצרים החלו את שנת הניסיון במנזר החניכות החדש במקום. בכפר הזה, לפני כאלפיים שנה, מרים אם ישוע נתנה את תשובתה החיובית "כן" למה שהיה לא ידוע, למה שהיה נראה בלתי אפשרי, תשובתה הצנועה: "כן, יְהִי לִי כִּדְבָרֶךָ".

השמות, מריה או מרים, מהדהדים במהלך אלפי שנות ההיסטוריה בשתי הקהילות, היהודית והנוצרית. בנות רבות ואף מספר בנים קבלו את השם הזה בגלל ההבטחה הגלומה בו. אלפונס רטיסבון, אחיו של תיאודור רטיסבון, אשר יסד את המסדר, בחר בשם מרי-אלפונס, בעקבות האירוע שאירע ב-20 בינואר 1842 על מנת לתת ביטוי למפגש שלו עם מרים ביום ההוא.

מאות שנים קודם לכן, על חופי ים סוף, מרים, אחותו של משה, רקדה ושרה לכבוד מתנת החירות אשר העניק האלוהים לעמה. האב דוד נויהאוז, עורך התפילה ביום החג, הזכיר לנו שאך ורק אנשים החווים חירות יודעים כיצד לרקוד. הוא הצביע על הריקוד שבו נפתח התפילה בעת שרקדה אחת החניכות.

כל אלה אשר התכנסו לתפילה באו למקום כי נענו לקריאתו של ישוע ללכת בעקבותיו. אנו כולנו רוצים לעשות את מה שאנו עושים בהליכתנו בעקבותיו בדרך הטובה ביותר על מנת להיות עדים בכנסייה ובעולם לאהבתו הנאמנה של האל לעמו ישראל ולהבטחותיו לכל האנושות.

כחניכה, כאחות ציון או כאח ציון, השאלה החותכת איננה כמה אני משכילה, או כמה אני מצליחה בעבודתי אלה כמה אני אוהבת וכמה אני מוכנה לתת לזולת לאור תורתו של ישוע והמופת שהוא מעניק לנו? כמה עמוקה מחויבותי להתמסר לאלוהים בהליכתי בעקבות ישוע כך שאוכל להגיד עם יוחנן המטביל: "מִן הַהֶכְרֵחַ שֶׁהוּא יֵלֵךְ וְיִגְדַּל וַאֲנִי אֶקְטַן" (יוחנן ג:30). הכל אודות האהבה הגדלה בחיי, האהבה שאני חווה בישוע.

שש החניכות מתחילות בשנת הניסיון. אנו, אחיות ציון, מכנות שנה זו "שנת סיני", המזכירה לנו את הר האלוהים, מקום ההתגלות המרהיבה והאינטימיות הנפלאה, המפגש בין האל לבין האדם. השאלה המנוסחת לכל אורך השנה הזאת היא: האם אוכל להסתפק באלוהים? תהליך השנה הוא התעמקות המחויבות לחיות את החיים הרוחניים ולוותר על הדאגות האישיות על מנת ללכת בעקבות ישוע. כיצד אוכל להיענות לקריאת האהבה, כפי שישוע עשה זאת?