"אחים בלב" – נוכחות קתולית

הסרט מתעד באופן ברור את הגוונים השונים והרגשות המעורבים בניתוח השתלת לב, ליבו של חייל יהודי ישראלי אשר נהרג, לב אשר מציל חייו של ערבי אזרח ישראלי אשר לאחר הניתוח קורא להוריו השכולים של החייל "אימה" ו-"אבא".

בעקבות הקרנת הסרט התקיים שולחן עגול והדיון התמקד ב-"תורמת אברים". הוזמנו מומחים לחוות את דעתם והשתתפו: פרופסור יעקב לביא, מנתח לב, ראש מחלקת ההשתלות במרכז הרפואי שיבא בתל השומר, דר. אברהם ולפיש, מורה בכיר במכללת הרצוג ומכללת ירושלים, והאב דר. ביז'ו מיכאל, פרופסור לביו-אתיקה ומנהל המכללה לתיאולוגיה של הסלזיאנים, הקמפוס הירושלמי של הפקולטה לתיאולוגיה של האוניברסיטה הסלזיאנית האפיפיורית ברומא.

הסרט וכמוכן הפרופסור לביא ציינו את השפעת הדת על ההחלטה לתרום באברים. הרב אברהם ולפיש והאב ביז'ו מיכאל השיבו לשאלות בנושא עמדות דתותיהם השונות. האב ביז'ו הדגיש את עושר ההוראה בנושא בכנסייה הקתולית אשר התעניינה בסוגיה הזאת מאז ימי האפיפיור פיוס ה-12, התקופה שבה החלו לפתח את הטכנולוגיה לבצע השתלות. האפיפיור יוחנן פאולוס ה-2 סבר שיכולת תרומת אבר היא מתנה של המדעים הביו-רפואיים המאפשרת את האדם "להשליך את ייעוד האהבה מעבר למוות". על פיו, תורמת אברים היא דרך לבנות את "תרבות החיים". האפיפיור בנדיקטוס ה-16 התייחס לתורמת אברים כאל "צוואה אמיתית של אהבה" אשר מקדמת ומטפחת "תרבות הנתינה וההודיה". ספר תורת הכנסייה הקתולית (הקטכיזם) מלמד שתרומת אברים לאחר המוות היא "מעשה אציל וראוי לשבח". תחת השראת המצווה "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט:18) ודברי ישוע "אֵין אַהֲבָה גְּדוֹלָה מֵאַהֲבָתוֹ שֶׁל הַנּוֹתֵן אֶת נַפְשׁוֹ בְּעַד יְדִידָיו" (יוחנן טו:13), הכנסייה הקתולית תמיד עודדה תרומת אברים, תרומה לפי רצון חופשי ומצוידת בכל המידע הנחוץ. במקביל הכנסייה מציעה נימוקים מוסריים ואתיים אשר יעזרו למצוא שילוב והרמוניה בין ההתקדמות הטכנולוגית והעקרונות המוסריים. דאגת הכנסייה היא להגן על ולקדם את כבוד התורם וכבוד המקבל. הפרופסור לביא השיב שהעמדה הברורה של הכנסייה סללה את הדרך להיותה של מדינה קתולית כמו ספרד במקום ראשון בעולם לגבי תרומת אברים.

בסרט, ישנו ראיון עם האב דר. פייסל חיג'אזין, פרופסור לתיאולוגיה מוסרית במכללת בית ג'אלא של הפטריארכיה הלטינית בירושלים. התראיינו בסרט כמוכן רב ואמאם.

רגע מרגש במיוחד בסרט היה כאשר הפרופסור לביא אמר: "אני עומד בחדר הניתוח ובידי האחת אני מחזיק את הלב היהודי ובידי השנייה את הלב הערבי. אני מביט בם ושם לב שאין בכלל הבדל ביניהם." בדיון, צעיר פלסטיני אחד הדגיש שהוא רוצה לתרום את כל גופו ולא משנה לו מי הוא המקבל את האברים. מימוש הדבר כיום יחייב רצון פוליטי רב. ברם, הקרנת הסרט ודיון כזה מהווים חלק מהדרך לשנות לבבות לטובת "שירות החיים" באמצעות תרומת אברים.