מנגל בקהילה

צפינו לאותו יום... יום המנגל (בשר על האש). ואכן היה יום בלתי נשכח. בסוף היום, היינו שבעים עד אפס מקום, לבותינו התמלאו שמחה וכייף ורוחנו חיוותה חסד והודיה!

בשעה שההכנות הסתיימו, הדלקנו את המנגל. ההורים הביאו מגוון מאכלים טעימים: כנפי עוף, נקניקיות, בשר חזיר ("באבוי" בשפה הפיליפינית), פירות, סלטים, גלידה, משקאות, לחם ופיתות. לא דמיינתי שהאב פיוטר אף טבח מעולה! הוא הכין שישליקים שהיו טובים למראה ונפלאים לטעימה.

היה ניתן לבחון את ההתרגשות בעיני כל הנוכחים, ובייחוד הילדים אשר הוכיחו את חוכמתם בהכנת נקניקיות על מקלות. כל אחד מילא את תפקידו: אלה אשר דאגו לשים את הבשר על האש ואלה אשר ערכו את השולחנות. האש עשתה את עבודתה והפיצה ריחות אשר עוררו את התיאבון וכל אחד השתוקק לטעום מהטוב המתבשל.

כאשר המנה הראשונה הייתה מוכנה, הילדים שרו את תפילת הברכה. השר הזה למדו במהלך הקייטנה. כל אחד השתתף בשיר. השמחה על פני ההורים הייתה ברורה כי שוב הבינו עד כמה הילדים נהנו בקייטנה השנתית.

מעדנו של האב פיוטר הגיע ראשון. כל אחד רצה לטעום מהשישליקים ואכן היה טעים מאוד. לאחר מכן, הגיעו הנקניקיות והחזיר וכנפי העוף. לא ידענו ממה לבחור כי הכל היה כה טעים. לבסוף נהנינו מאוד מהקינוחים. שבענו ועל השולחן היה עוד שפע של אוכל.

לאחר שסיימנו את האוכל האחרון, האב פיוטר הזמין אותנו להיכנס לאולם הקטן של הקהילה. הוא הכין דבר מה לצפות בו. הוא ביקש שנתיישב בשקט והוא כיבה את האודות. כאשר הווידיאו התחיל, הילדים חייכו כי קראו את הכותרת: "קייטנה 2012". ציפו בסרט עם תמונות וקליפים מהקייטנה. הילדים הסתכלו בעניין רב וצעקו את שמות הילדים שהופיעו בסרט. ידעתי שהיו יותר מ-70 ילדים שהשתתפו ולחשתי לעצמי: "ילדינו עשו חברים חדשים כה רבים והם אף זוכרים את כל השמות של אחד שהופיע על המסך." התרשמתי מאוד.

ואז הגיע זמן המיסה. לפני הכניסה לכנסייה, הצטלמנו כולנו יחד באווירה טובה של חיוכים וצחוק. האב פיוטר ביקש מכל אחד לעשות פרצוף מצחיק וכל אחד אכן תפס פוזה מצחיקה. בעוברנו ליד השולחנות, היה שם עוד שפע של אוכל אולם היינו כה שבעים.

המיסה הייתה נפלאה ומשמעותית מאוד. המקרא מספר הבשורה נגע לי בלב. שמענו אודות סיפור ריבוי הלחם והדגים. הדרשה הייתה מצוינת. הרהרתי בתוכי שאכן לא ארעב לעולם כל שעה שאני עם ישוע. הוא יכול לספק לי יותר ממה שאני זקוקה לו. אכן אשרינו: קיבלנו אף את גופו ודמו בחידה. והמיסה הפכה לאף משמעותית יותר כאשר פניתי מסביבי לברך את הסובבים לשלום ושמתי לב שאנו כאומות המאוחדות עם כל העמים שהיו נוכחים: פיליפינים, רוסים, איטלקים, פולנים... כל אחד בא להשתתף בסעודת האדון. זה פשוט נפלא! קיבלנו את ברכת האדון בסוף המיסה.

הייתי ליד הדלת האחורית ובכן הייתה הראשונה לצאת החוצה. פתחתי את הדלת והופתעתי למראה עיניי. שלושה חתולים שמנים עשו משתה על השולחן! הבבוי (בשר החזיר)! מיהרתי לגלות את הסוד לקייט (אחות מבוגרת יותר) וג'וזי. נקינו את השולחנות. לחשתי לעצמי: "טוב, אכן ישוע לא ישאיר אותי רעבה. היה לנו יותר ממה שהיינו זקוקים לו... ושלושת החתולים האלה! ישוע אף אוהב אותם. הם בריות אביו!"

סיפרתי לאב פיוטר אודות החתולים המבורכים אולם הופתעתי עוד יותר מתגובתו... הוא כמעט התעלף. הוא זעק: "הבבוי" שנשמע כאילו אמר "אוי וווי".

איזה יום מבורך... לכל אחד ולכל בריות האל.

אנו מודה לאלוהים אשר הכיר לנו את האנשים האלה: האב דוד, האב פיוטר... ואני יכול להגיד בגאווה: השנה, תקופת הקיץ אכן נפלאה!"