המפגש האחרון לפני הנסיעה למדריד
בשבת, ה-9 ביולי, ערכנו את המפגש האחרון לפני הנסיעה לספרד שתתקיים בדיוק בעוד חודש!
פתחנו את המפגש בחזרה על ההמנון שלנו "כוח אמונה" ...
נושא המפגש שלנו היה האחדות שלנו כקבוצה ובכלל כקהילה. בחלק הראשון של המפגש שיחקנו משחק שבו כל אחד מקבל דף, כל אחד כותב מילה שבחר בה בני ומסביר למה היא קשורה לנושא ואז מקפל ומעביר הלאה...
בסופו של דבר כל אחד פותח את הדף שנישאר אצלו והתוצאה: שיר מצחיק.
לאחר מכן, התחלקנו לשלוש קבוצות - קיבלנו רשימה של מילים (כל הקבוצות קיבלו את אותן המילים) ומזה היינו צריכים לחבר שיר.
המטרה של שני המשחקים הייתה לראות עד כמה אנחנו מאוחדים כקבוצה ויכולים ליצור בצוותא דבר יפה כמו שיר.
לאחר מכן יצאנו להפסקת צהריים לאכול.
אחרי הארוחה הלכנו לטייל בשפת הים, ובחזרה הלכנו לאכול גלידה.
כאשר חזרנו מההפסקה רקדנו ריקודי עם שבני לימד אותנו...
אז עברנו לחלק היותר רציני של המפגש והלכנו לקפלה הקטנה - שם קראנו מקרא ממעשי השליחים שמדבר על קהילת המאמינים הראשונים-קהילה למופת!
"אלה שקיבלו את דבר האדון בשמחה ויטבלו היו שקדים על תורת השליחים ועל ההתחברות ועל בציעת הלחם ועל התפילה.
וכל המאמינים התאחדו יחד וכל אשר להם היה לנחלת כולם".
הקטע הזה מן המקרא מלמד אותנו שעל מנת שנהיה קהילה למופת עלינו להיות אחד!
כלומר כאשר אנחנו מגיעים לכנסייה אנחנו מקבלים כוח להמשיך בחיים, אנחנו מקבלים רוגע ושלווה אבל אנחנו צריכים גם לתת! כי לכל אחד מאיתנו יש המון מה לתת, לכל אחד מאיתנו יש כישרון (אפילו אם הוא נראה לנו דבר קטן) שיכול לתרום ולהיות גדול בשביל מישהו אחר!
קהילה טובה צריכה כמובן ללכת על פי השלבים הכתובים במקרא: תורת השליחים, ההתחברות, בציעת הלחם ותפילה. אך יחד עם זאת אנחנו צריכים להסתכל על האחרים, לתרום, לעזור לא רק לקבל אלא גם לתת!
"ויאכלו מזונם בגילה ובתום לבב" - במשפט הזה נאמר לנו שקהילת המאמינים הראשונה אכלה את המזון שלהם בשמחה, באושר! האם אנחנו יכולים להגיד אותו דבר על עצמנו היום? קהילת המאמינים הראשונה למרות העובדה שלא היה להם כמעט כלום והאוכל שהיה להם היה מעט עדיין היו שמחו ואכלו באושר! ואנחנו כיום שיש לנו שפע של אוכל, יש לנו הכל מכל כל, לא מסוגלים להגיד שאנחנו אוכלים בגילה! מה שמלמד אותנו שעלינו להסתפק במעט, עלינו לשמוח מכל דבר בחיים, רק ככה אפילו אם יהיה לנו מעט זה ייראה לנו המון! כי יש לנו המון, והדבר העיקרי והכי חשוב שיש לנו הינו האמונה – שהיא זאת שאמורה לתת לנו את השמחה הכי גדולה!
לאחר מכן שרנו את המזמור - "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד ... "
אחרי זאת אפולינרי קרא את מקרא מספר הבשורה על פי יוחנן שבו ישוע מתפלל אל האב בעבורנו.
"ואני בא אלייך אבי הקדוש נצור אותם בשמך את אשר נתת לי למען יהיו אחד כמונו" –המשפט האחרון אומר לנו שישוע רוצה שאנחנו כקהילה נהיה אחד כמו שהוא אחד עם האב.
מה שאומר לנו שעל אף השוני בינינו ועל אף שכל אחד מאיתנו בא ממקום שונה, כל אחד מאיתנו בא מקהילה שונה יש לנו אמונה משותפת! את העובדה שכולנו נוצרים שמאמינים בלב שלם באלוהים ובישוע והולכים בדרכו!
הדוגמא הכי טובה הינה הקבוצה שלנו שנוסעת למדריד - כל אחד מאיתנו בא מעיר אחרת, מקהילה שונה, חלק מאיתנו נולדו בארץ וחלק לא, יש בינינו המון שוני! אבל מצאנו יחד אמונה משותפת, מטרה משותפת שהיא לייצג את הקהילה הקתולית הדוברת עברית במדריד ולהראות לעולם כולו שבישראל יש גם דברים טובים ושלא הכל מלחמות! וזה מה שמאחד אותנו כקבוצה-שהופכת אותנו לאחד בלבד!
בסוף התפללנו תפילה ואז שרנו:
"ישמחו השמיים
ותגל הארץ
ירעם הים ומלאו."
אז אל לנו לשכוח שאנחנו קהילה מאוחדת שהיא אחת! ושכל אחד מאיתנו צריך לדעת לא רק לקבל אלא גם לתת וככה נשיג המון ביחד!
בדיוק בעוד חודש הנסיעה הגדולה שלנו לספרד שכולנו מחכים ומצפים לה! ושם נוכל להראות את האחדות הגדולה שלנו כקהילה עולמית מאוחדת וכקבוצה אחת מאוחדת של בני נוער!
קייטנת חג המולד לנוער
מפגש הצעירים בעין כרם
סוף – שבוע לשכבת הבוגרים בעין כרם
מסיבת סוף קיץ בקהילת ירושלים
נוכחות של נוער דובר עברית בליסבון, צוינה על ידי חדשות הוותיקן
חווית יום הנוער העולמי בעיני הנוער שלנו (חלק 3)
יום הנוער העולמי בליסבון: כתבתנו ממשיכה לדווח