הברית הישנה והברית החדשה: סוגיית המינוח

ניתן היום לבחון בנטייה להחליף את המונחים "הברית הישנה" ו-,הברית החדשה" במונחים מקבילים "הברית הראשונה" ו-"הברית השנייה". אני חייב להודות שהמינוח המסורתי לא מפריע לי.

המונח "הברית הישנה" מופיע לפעם הראשונה באיגרת שאול השנייה לקורינתים (ג:14). בשימושו במונח הזה, מונח שכנראה לא הוא המציאו, שאול לא שם את הברית הישנה בניגוד ל-"ברית החדשה" שאינה קיימת עוד בימיו: בשעה שהוא כותב את איגרתו לקורינתים הוא אינו מתיימר לערוך את הברית החדשה! אם אכן הוא מתייחס לברית הישנה, הוא מתייחס אליה על מנת להבהיר שכתוב זה אינו בטל אלא להפך: חשוב לדעת כיצד לקרוא אותו. העובדה שישנם הבדלים בין הקריאה היהודית לבין הקריאה הנוצרית של אותה הספרות המקראית מהווה סוגיה חשובה ואין ביכולתנו להתייחס אליה כאן.

הרי נוסיף ונאמר, בעת העתיקה מה שישן הינו בעל סמכות. המונח "ישן" אינו שלילי כלל וניתן בעצם להגיד את ההפך. עדות לכך הינו המשפט של אב הכנסייה טרטוליאנוס (סוף המאה השנייה לספירה) אודות הכופרים: "שאף מבלי לדון באמונותיהם, עלינו להדגיש שאכן כופרים הם בגלל התנגדות יסודית להם: הם מחדשים". ברור שמדובר כאן במנטאליות שעבורה החדש אינו ערך חיובי בכלל. אותו המחבר כותב: "האמיתי יותר הינו מה שבא קודם".

במועצת הכנסייה האחרונה (מועצת הוותיקן השנייה בשנות השישים), בהצהרת "זמננו" (נוסטרה אייטאטה) אודות הדתות הלא נוצריות, מופיע הביטוי "הברית הישנה" ואין לביטוי זה משמעות שלילית כלל וכלל.

לעומת זאת, המונח "הברית החדשה" נמצא בברית הישנה: בספר ירמיהו (לא:31). שם המונח מהווה הכרזה שהאלוהים יכרות ברית חדשה עם בית ישראל ועם בית יהודה. הנביא אינו אומר שהאלוהים יסיר את הברית מעם ישראל על מנת לכרות אחת חדשה עם עם אחר אלא שהוא יחדש את ביטוי נאמנותו לישראל. אף בנושא הזה נוכל לסכם בקיצור בלבד. תלמידיו של ישוע, והינם כמובן יהודים, ראו בתחייתו של מורם קיום ההבטחה הזאת המצביעה על ברית חדשה עם בית ישראל. העובדה שהרכבת הכנסייה, כפי שהתפתחה לאחר מכן, הביאה להעלמה כמעט מוחלטת של המרכיב היהודי בה מהווה פרק אחר ואין אנו יכולים לתארו כאן.

לא ניתן להכחיש לעובדה שמונחים אלה הובנו במשך הדורות בצורה שונה ממשמעותם המקורית. המונח "ישן" הפך להיות נרדף למקולקל וכבר לא תקף. אולם ניתן להעיר שבתרבות העכשווית מה שחדש לא נשאר חדש לאורך זמן והמילה נרדפת לדבר שחולף.

המונחים "הברית הראשונה" ו-"הברית השנייה", מינוח הנובע מרצון טוב ואצילות נפש, בעצם אינם פותרים את הבעיה הכרוכה במונחים המסורתיים. ניתן להבינם בצורה מסוכנת עוד יותר. ברית שנייה מבטלת את הברית הראשונה. בנוסף, מינוח כזה שם את שתי הבריתות באותה הרמה כאילו מדובר בסיפור בהמשכים, המחולק לשני כרכים בשעה שכל אחת מהבריתות הינה ייחודית ויחידה במינה. על פי אמרתו המפורסמת של אוגוסטינוס הקדוש: "החדש חבוי בישן והישן מתגלה בחדש".

אישית, אני מעדיף להשתמש במונחים המסורתיים, הנובעים מהמקורות, גם אם חייבים להסביר היטב את משמעם.

המפגש המחודש בין נוצרים לבין יהודים, בעקבות האירועים שחוללו בעקבות עליית הנאצים לשלטון, התבסס ראשית כל על החובה להציל את היהודים ולאחר מכן להיאבק נגד האנטישמיות הנוטה לשוב בצורות שונות. מבלי לסגת מהמאבק הזה, חיוני כיום לעבוד בשלוות נפש במישור אחר שהינו ההסבר והחינוך. העובדה שאנו מתקוממים נגד מונחים מסוימים בגלל שהם פוגעים, או עלולים לפגוע, אינה מטרה בפני עצמה. אנחנו זקוקים יותר מכל, לאחר מאות שנים של אי-הבנה, רצון רע ואף אלימות, ללמוד להכיר אחד את השני בסבלנות ובסובלנות.