14 בני 11, ילדי מהגרי עבודה יגורשו מהארץ

בית הדין לעררים בירושלים הורה ל–14 ילדי מהגרי עבודה בני 11 שנולדו בישראל ולומדים כעת בכיתה ו' לעזוב את הארץ יחד עם בני משפחותיהם תוך חודש וחצי. בשבוע שעבר דחה בית הדין ערר על החלטתו של שר הפנים, אריה דרעי, מאפריל השנה, שלא להעניק לילדים מעמד קבע בישראל.

הילדים לא היו זכאים למעמד מכוח החלטת הממשלה באוגוסט 2010 להסדרת מעמדם של ילדי מהגרי עבודה, משום שעלו באותו זמן לגן חובה ולא לכיתה א'. משרד הפנים דחה אז בקשות שנגעו לילדים שהיו במצב דומה, אך בעקבות עתירות הפך את החלטתו והעניק להם תושבות קבע ולבני משפחותיהם מעמד ארעי. הורי הילדים העומדים עתה בפני גירוש אומרים כי החליטו שלא להגיש אז בקשות להסדרת מעמדם משום שידעו שיידחו.

משמעות פסק הדין שאישר את החלטת משרד הפנים היא למעשה גירושם מהארץ של 35 בני אדם — 14 ילדים ועוד 21 בני משפחה. מוצאן של כל האמהות ורוב האבות מהפיליפינים, וכמה מהאבות הם מהגרי עבודה מטורקיה ומתאילנד. פרט לשניים, כל האבות עזבו את הארץ או גורשו ממנה. האמהות נכנסו לישראל עם אשרת עבודה ושימשו מטפלות סיעודיות. הן איבדו את אשרתן מסיבות שונות, ובהן פטירת המעסיק או כניסה להריון, אך נותרו בישראל גם לאחר מכן.

"אני מרגישה ממש רע", אומרת אחת הילדות, רויטל, בהתייחסה לאפשרות שתגורש עם משפחתה מהארץ. "פה נולדתי ויש לי פה מלא חברים. אני לא רוצה לחזור לפיליפינים כי שם החיים שם הרבה יותר קשים. פה אני מרגישה שייכת יותר, אני רוצה להמשיך פה את החיים שלי. אני מרגישה הרבה יותר ישראלית מאשר פיליפינית". ילדה נוספת, ג'ואנה, אמרה ל"הארץ": "אני נולדתי פה. זה מרגיש כמו הבית שלי. אני רוצה להישאר פה בגלל שאני לא רוצה לעזוב את החברים והמשפחה בישראל. ישראל היא כמו משפחה אחת, ממש כיף פה. אני יותר מבינה בעברית, יותר קל לי פה". גם דניאל חושש מפני גירוש לפיליפינים: "אני רוצה להישאר כאן. בפיליפינים אני לא יודע את השפה, לא מכיר. ישראל זה הבית שלי. החיים שלי כאן טובים".

באוגוסט 2010 אימצה הממשלה המלצות ועדה בין־משרדית וקבעה תנאים למתן מעמד לילדי מהגרי עבודה ובני משפחותיהם: הילד למד במערכת החינוך הישראלית בשנת הלימודים תש"ע ורשום ללימודים בכיתה א' או בכיתה גבוהה יותר בתשע"א; הילד מתגורר בישראל ברצף חמש שנים לפחות ואם לא נולד בה, נכנס אליה לפני שמלאו לו 13; הילד דובר עברית; והוריו נכנסו לישראל באשרת עבודה, תייר או מתנדב טרם לידתו של הילד או כניסתו לארץ. מי שעמד בכל התנאים היה זכאי לתושבות קבע בישראל והוריו ואחיו זכו למעמד ארעי. הממשלה הותירה פתח לקבלת בקשות של ילדים שאינן עומדים בכל הקריטריונים, וקבעה כי "במקרים גבוליים תידון הבקשה לגופה באופן פרטני". בהחלטת הממשלה נכתב כי "לא יתקבלו בקשות שיוגשו לאחר המועד הקובע".

לצורך הגשת הבקשות הוקצו שלושה שבועות בלבד, ובתקופה זו הוגשו כ–700 בקשות. 85 מהן נדחו על הסף, ובהן בקשות לגבי ילדים שעלו לגן חובה. בערר שהגישה בשם 14 הילדים ובני משפחותיהם עו"ד אסנת כהן ליפשיץ מהקליניקה לזכויות מהגרים במרכז האקדמי למשפט ולעסקים ברמת גן, ציינה כי ידוע לה על לפחות 16 מקרים של ילדי גן חובה שקיבלו תשובה שלילית מיד לאחר הגשת הבקשה. "המסר הברור כי מדובר בפנייה חסרת תוחלת נקלט היטב בתודעתם של ההורים העוררים כאן והם אכן נמנעו מהגשת בקשה, מתוך ידיעה כי זו תידחה על הסף". את הערר הגישה כהן ליפשיץ בסיוע עמותת "ילדים ישראלים".

בעקבות הליכים משפטיים, הסכימה רשות האוכלוסין וההגירה לבחון לגופן בקשות של ילדי גן חובה שנדחו וב–2014 קיבלה אותן לבסוף. במארס אותה שנה פנו הוריהם של 14 הילדים שעומדים עתה בפני גירוש לשר הפנים דאז, גדעון סער, ביקשו ממנו לתת להם מעמד בישראל ברוח החלטת הממשלה. והסבירו מדוע לא הגישו בקשות במועד. בינואר 2015 דחה סער את בקשתם. הם ביקשו ממנו לשקול שוב את החלטתו ובאפריל השנה דחה שר הפנים הנוכחי דרעי את בקשתם פעם נוספת.

"החלטת הממשלה מס' 2183 הינה הסדר חד פעמי לשעה שנעשה לפנים משורת הדין ומשכך לא ניתן להחילו על משפחות שלא הגישו בקשה במועד", כתב דרעי לעו"ד כהן ליפשיץ, בתשובה כמעט זהה לזו שמסר קודמו סער. דרעי טען כי להחלטה להעניק לילדים מעמד אף שלא הגישו בקשה בזמן "עלולות להיות השלכות רוחב משמעותיות", והוסיף: "אין בחלוף הזמן ועשיית דין עצמי כדי להכשיר את שהייתם של הילדים ומשפחותיהם בישראל. כך גם אין בהתערותם בחברה הישראלית כדי להוות טעם הומניטארי המצדיק מתן מעמד בישראל".

בערר שהגישו המשפחות נכתב: "כל אחד ואחת מ–14 הילדים והילדות העוררים כאן הוא ישראלי בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו. מפגש חטוף עמם מספיק על מנת לגלות שעל אף שתווי פניהם מרמזים על זרות, זהותם ישראלית לחלוטין. כולם נולדו בישראל ומעולם לא יצאו ממנה. כולם מתחנכים במערכת החינוך הממלכתית, רובם כבר משנות הגן המוקדמות. די במשפט אחד מפיהם כדי להבהיר כי העברית שגורה על לשונם... החברה והתרבות הישראלית עיצבו את דמותם ועל כן חייהם מלווים תמיד חרדה מבואו של יום בו יגורשו מכאן ויאלצו להתנתק מכל המוכר והאהוב עליהם".

המדינה טענה כי על הילדים ובני משפחותיהם לשאת בתוצאות ההחלטה שלא להגיש בקשה להסדרת מעמד בישראל בעת שהתאפשר להם לעשות זאת. עוד הוסיפה רשות האוכלוסין וההגירה בתשובתה כי במשך ארבע שנים נותרו העוררים בישראל ללא מעמד ולא ניסו להסדירו. הרשות טענה כי הם פעלו ב"שיטת מצליח", המתינו לראות מה יעלה בגורל בקשות חבריהם וכעת הם מבקשים להעמיד את המדינה בפני עובדה מוגמרת. המדינה התריעה מפני השלכת רוחב "עצומה" אם תיענה לבקשתם וציינה שלא ניתן לדעת אם היו מקבלים מעמד בישראל גם אם היו מגישים בקשה בזמן.

"משוכנע אני כי הילדים התערו בחברה הישראלית והדבר אינו שנוי במחלוקת, אך אין בכך כדי להצביע כי המשיב קיבל החלטה לא סבירה בעניינם", כתב הדיין פשיטיצקי בהחלטתו. "עצם העובדה שהילדים גדלו בישראל אינה מקנה להם מעמד. איני מתעלם מהקשיים הנפשיים, הכלכליים והאחרים של העוררים עקב חזרתם לפיליפינים בשלב זה של חייהם, אך דומה כי אין מנוס מכך". עוד כתב בפסק הדין כי "להחלטה לתן להם מעמד בישראל יש השלכות רוחב ולמעשה לא ניתן יהיה לעצור את כדור השלג ותמיד יימצא ילד נוסף ש'כמעט' ועומד בקריטריונים שיבקש לקבל מעמד בישראל". לדבריו, קבלת הערר תהווה אפליה כלפי מבקשים אחרים בנסיבות דומות שבקשתם נדחתה.

עו"ד כהן ליפשיץ אמרה בתגובה להחלטה: "הטענה המרכזית שהועלתה בפני בית הדין היא שהמשפחות לא הגישו בקשה למעמד בשנת 2010 בשל התנהלות פסולה של רשות האוכלוסין. לצערנו בית הדין לא בחן את העובדות השנויות במחלוקת וקיבל את עמדת רשות האוכלוסין במלואה. מדובר בפסק דין מרחיק לכת שמשמעותו גירוש מיידי של ילדי הארץ רגע לפני סיום שנתם האחרונה בבית הספר היסודי. ערעור על פסק הדין יוגש בקרוב ואנו בטוחים כי שם יעשה צדק עם הילדים".