פרח המדבר ממשיך בדרכו בפולין

תפילת ליל השימורים והמיסה עם האפיפיור פרנציסקוס היוו חוויה חזקה מאוד: יופי, עומק תפילה ורוחניות עוצמתית היו המרכיבים שעלינו להדגיש. הצעירים שלנו הקשיבו בתשומת לב רבה לדברי האפיפיור שאותן תרגמנו בקבוצות קטנות.

במגזר שלנו, אולי במקרה, המארגנים מיקמו רבים מהמשלחות ממדינות במזרח התיכון: קבוצות מלבנון (סביב 1300 משתתפים), עיראקים, סורים, מצרים, ירדנים ופלסטינים (מישראל ומפלסטין). הם היו מסביב לקבוצה הקטנה שלנו של דוברי העברית מישראל. בהתחלה, הרגשנו קצת "אבודים", אך לאט-לאט ובתדירות הולכת וגוברת, אחינו ואחיותינו מהמדינות הערבות באו לבקר אותנו ולדבר אתנו, החליפו אתנו מזכרות מארצותיהם, והצטלמו אתנו. זאת הייתה חוויה משחררת ומלאת תקוה.

צעירה מלבנון בקשה ממני להעביר את המסר שלה לעמנו, מסר של תקווה, של שלום ושל רצון טוב כדי לבנות עתיד טוב יותר. היא אמרה כי בעבר מדינות כמו צרפת וגרמניה היו אויבים והיום הם שותפים, כך גם עלינו לדמיין מזרח תיכון מפויס ומאוחד עם גבולות פתוחים בעתיד. היא גם אמרה כי נוצרים הם הגרעין בחברה אשר מצמיח תקווה עבור כל החברה באמצעות ההתנהגות הטובה שלהם.

צעירים אף באו מהמשלחות של עיראק ומצרים לחבק אותנו ולברכנו וכמובן באו כמוכן אחינו ואחיותינו הערבים הנוצרים מהגליל ומערים אחרות בישראל.

לצערנו, לא יכולנו להיפגש עם כל הקבוצות גם אם היו ממוקמים 100 מטר מאתנו בלבד. דגלנו היווה עבורם מחסום שלא היה אפשר להתגבר עליו והמפגש היה לבלתי אפשרי. בעצב גדול אנו מבינים את המצב הזה ושומרים את הכוונה בלב ומביאים אותה לתפילה...

בילינו את כל הלילה בין שבת לראשון בשדה הפתוח, המכונה "שדה הרחמים". התעוררנו ליום שטוף שמש על מנת לברך את בואו של האפיפיור שערך את מיסת הסיום. מסר האפיפיור בדרשתו היה מלא משמעות והראה לנו כיצד המפגש עם האדון נתקל במכשולים בתוכנו ומחוצה לנו.

הדרך הביתה הייתה לא פשוטה בגלל סערה פתאומית אשר הפכה את הדרכים לביצות של בוץ. לבסוף הגענו לבית הפרנציסקאני ושם יכולנו לנוח.

ביום ב, ביקרנו בעיירה זקופנה, מקום עם אופי פולני מסורתי, כולו בנוי עץ. שם התפללנו בשתי כנסיות יפפיות וצעדנו בשביל ביער. לאחר מכן בילינו באתר תיירותי.

מחר, ביום ג, אנחנו נעזוב את וויאליצקה וניסע לצ'טחובה.