בערב יום השואה, הכרזת שני אפיפיורים כקדושים

ב-27 באפריל, 2014, חג רחמי האל, האפיפיור פרנציסקוס יכריז על ההכרה באפיפיור המבורך יוחנן ה-23 ובאפיפיור המבורך יוחנן פאולוס ה-2 כקדושים בכנסייה. מעמד חשוב זה יתקיים יום לפני היום אשר בו מנציחים את קרבנות השואה במדינת ישראל, יום השואה. צירוף המקרים הזה הוא משמעותי מאוד בגלל העובדה ששני האפיפיורים האלה היו פעילים מאוד בהתנגדותם למשטר הנאצי ובייחוד בגלל הסיוע שנתנו ליהודים בתקופה החשוכה הזאת.

יוחנן ה-23, ששמו אנג'לו רונקאלי טרם בחירתו להיות אפיפיור, בילה את שנות המלחמה בבולגריה, טורקיה ויוון בתפקיד השגריר האפיפיורי. לקראת תום המלחמה, הועבר כשגריר לצרפת. בכל מקום אשר בו שהה, רונקאלי היווה כותבת ליהודים במצוקה והוא סייע בפועל בידם של אלפי יהודים להימלט מסכנת המוות וסיפק להם מסמכים מזויפים על מנת שיכלו לצאת ממדינות אירופה בדכם לטורקיה וחלקם המשיכו בדרכם לארץ ישראל. לאחר שנבחר להיות אפיפיור, בשנת 1958, הוא נפגש לעיתים קרובות עם מנהיגים יהודים ועודד את מועצת הוותיקן השנייה, אשר אותה הוא יזם, לחקור את סוגיית היחסים בין הכנסייה לבין העם היהודי. מאמציו הניבו פרי בפרסום המסמך "זמננו" (Nostra Aetate) והמהפך ביחסים בין קתולים לבין יהודים. לעיתים קרובות, יהודים מזכירים אותו בכינוי: "האפיפיור יוחנן הטוב".

יוחנן פאולוס ה-2, קרול ווחטייה, היה פרח כהונה צעיר במהלך שנות המלחמה. היו לו ידידים יהודים רבים והוא ניסה לעזור להם בשעת הסכנה. לחלקם הוא אף מצא מקומות מסתור ומקלט. בתור כוהן צעיר לאחר המלחמה, הוא סירב להטביל ילדים יהודים שמצאו מקלט בקרב משפחות פולניות קתוליות והתעקש לנסות לאתר את קרוביהם ששרדו. לאחר בחירתו להיות אפיפיור, מעשיו הנועזים נתנו ביטוי דרמטי למסמך "זמננו": הוא היה האפיפיור הראשון לבקר בבית כנסת, הראשון לבקר בכותל המערבי והראשון לבקר ביד ושם.

מי ייתן ויוחנן ה-23 ויוחנן פאולוס ה-2 יתפללו בעדנו ובעד היחסים בין היהודים והנוצרים בעולם!