פרח המדבר בחיפה

ביום שישי, ה-14 במרץ 2014, נפגשנו שוב חברי קבוצת "פרח המדבר" כמו בכל חודש. הפעם ערכנו את המפגש בחיפה, מכיוון שהמבנה של קהילת חיפה נמצא בשיפוצים נשארנו בפרוקיה הלטינית.

כאשר הגענו למקום ביום שישי פתחנו את המפגש במיסה כולנו יחד, לאחר מכן אכלנו ארוחת ערב.

בזמן הפנוי הסתובבנו קצת בעיר, דיברנו על החודש שעבר על כל אחד.

אחרי זאת התכנסנו שוב לתפילת ה"לקטיו דיווינה", את התפילה הדריך האב אפולינרי שהסביר לנו את השלבים ואת המשמעות של כל אחד מהם. בהתחלה קראנו יחד את הטקסט מהבשורה על פי מתי (יז: 1-10), אחרי זה קראנו אותה שוב אבל הפעם כל פסוק בנפרד ולאט לאט. אחרי הקריאה בפעם השנייה כל אחד קרא את הטקסט בפעם השלישית לבד. אחרי כן לקחנו לעצמנו זמן בשקט לשלב השלישי שהוא התפילה. את השלב האחרון של ה"לקטיו דיווינה" של המדיטציה סיימנו במיסה ביום ראשון.

ביום שלמחרת פתחנו את הבוקר עם תפילת בוקר ולאחר מכן ארוחת בוקר, ואז מיד יצאנו להתנדבות במקום שהקימו הנזירות של "סיינט וינסט",מקום לילדים עם מוגבלויות. כאשר הגענו ערכו לנו סיור במקום והראו לנו את חדר האוכל, את החדרים שהם עורכים את הפעילויות ואת חדרי המגורים. אחרי כן הגענו לחדר שבו נמצאים הילדים בשעת הפנאי ושיחקנו איתם(משחקים כמו משחק הכסאות או משחק הבלונים,כמובן שהמשחקים היו מותאמים להם והועברו בדרך שהם יוכלו לשחק),הוצאנו אותם לגן השעשועים. בשעת הצהריים נפרדנו מהילדים, והנזירות והאחראית במקום הכינו לנו ארוחת צהריים כדי להודות לנו.

לחלק מאיתנו היה ממש קשה לראות את הילדים במצב כזה, אחד הדברים הקשים שלי אישית היה הכי קשה ומשמעותי זה כשערכנו סיור בחדרים והגענו למגורים של הילדים, היה שם תינוק ממש קטן שהיה מחובר למכונת חמצן. היה לי ממש קשה לראות שילד כל כך קטן צריך להיות מחובר למכונה הזאת כל הזמן, אי אפשר להוציא אותו מהחדר, לטייל איתו, לשחק איתו, דברים שכל ילד בגילו עושה.

על כל אחד מאיתנו ההתנדבות הזאת השפיעה באיזשהו אופן, אבל יחד עם הקושי שבלראות אותם ככה הם גם הדוגמא הכי טובה לאהבה, ולשמחה מהדברים הכי קטנים בחיים. גם היה יפה לראות שיש מקום שמקבל את הילדים האלה עם המון אהבה, שמטפלים בהם יפה ושנותנים להם חום ואהבה, כי אנחנו היינו שם רק שעתיים והיה לנו קשה ,אבל יש את האחיות, הנזירות, האנשים שעובדים שם יום יום וחיים איתם ונותנים להם הרגשה טובה יותר.

לאחר ההתנדבות חזרנו למקום הלינה שלנו לזמן מנוחת הצהריים.

לאחר מכן נסענו למפגש עם 4 נשים שייכות לקבוצת הפוקולארים, הן קיבלו אותנו בדירה שבה הן מתגוררות. את המפגש התחלנו עם שני משחקים שהן הכינו, ולאחר מכן הן הראו לנו סרטון שמראה את אחד מהפרוייקטים האחרונים שהן עשו. אחרי הסרטון הן סיפרו לנו את הסיפור של קרלוס ואלברטו, שני צעירים שהיו חברים טובים ומלאים בהמון אהבה לזולת. בנוסף הן גם סיפרו לנו את הסיפור של קיארה שהיא וחבריה בעקבות הסיפור של שני הצעירים, ייסדו את התנועה. היה ממש יפה לראות ולשמוע את הדרך שלהן, דרך של אהבה אין סופית לזולת, היה יפה לראות שזאת תנועה שמקבלת את כולם, נוצרים יהודים מוסלמים ועוד.

לאחר המפגש הלכנו לקהילת שלום להשתתף במיסה יחד עם קהילת חיפה.

לאחר המיסה חזרנו למקום הלינה לארוחת ערב.

לאחר ארוחת הערב התכנסנו שוב למפגש, במפגש עשינו מן תרגיל שבני הדריך, בתרגיל עצמנו עיניים וכל אחד נזכר בשקט בכל היום שעבר עליו, בכל הדברים שהספקנו לעשות, בכל הרגשות והחוויות שהיו לנו באותו יום, כי כמעט תמיד את רוב החוויות שלנו אנחנו פשוט מעבירים הלאה, גם אם זה היה משהו משמעותי בשבילנו באותו רגע, אנחנו שוכחים מזה מהר מאוד כשאנחנו חוזרים לשגרה. יחד עם זאת חלק מאיתנו שיתפו במה זה הקבוצה בשבילם, ומדוע אנחנו מגיעים למפגשים פעם אחר פעם.

לאחר המפגש נשארנו עם הזיכרון של אותו היום, עם האווירה שהייתה במפגש והלכנו לישון.

ביום ראשון שהיה יום קצת מיוחד בשבילנו כקבוצה, כי זה היה היום הראשון שהעברנו יחד כקבוצה, בדרך כלל המפגשים שלנו נערכים בשישי שבת כי ביום ראשון בשביל רובנו זה יום רגיל של לימודים, עבודה, צבא.

את היום פתחנו שוב עם תפילת בוקר וארוחת בוקר, ולאחר מכן יצאנו לטיול יחד בעיר, כאשר בחלק מהטיול גם הצטלמנו על מנת להמשיך את הסרטון לקבוצה של האיטלקים שמגיעה בקיץ.

אחרי זה נסענו למנזר של הנזירות הכרמליות כדי לשמוע קצת על החיים שלהם ועל הדרך שהן בחרו כדי לחיות את הדרך של ישוע. בסוף המפגש מי שרצה גם נפגש אישית עם הנזירות.

לאחר מכן חזרנו למיסה, ואחרי המיסה אכלנו ארוחת צהריים ואז נפרדנו וכל אחד חזר הביתה.

היה לנו מפגש ממש אינטנסיבי, מלא בחוויות, וגם הכרנו עוד המון דרכים של לחיות את האמונה וצורות שונות ללכת בדרך של ישוע. אז נתפלל שכל אחד מאיתנו יימצא את הצורה הכי טובה בשבילו ללכת בדרך של ישוע!