מפגש פרח המדבר ביום הכיפורים

ביום ה, ה-12 בספטמבר, התכנסנו חברי הקבוצה בטבחה במנזר הפרנציסקאני והתחלנו בהרכבת האוהלים. כשסיימנו במלאכה פצחנו בשחייה לילית בכינרת ואחרי תפילת הלילה כולנו הלכנו לישון בציפייה למחר.

את יום ו התחלנו בתפילת שחרית על שפת הכינרת. אחרי ארוחת הבוקר ישבנו על הדשא שליד המעיין וחלקנו זיכרונות וציפיות מהשנה שעברה וזאת שעתידה לבוא , ומשם החלו עבודות ההתנדבות שכללו בעיקר ניקיון בשטח המנזר. חלקנו הוציא אבנים מהמעיין, אחרים שתפו רצפות ואספו אשפה בסביבה.

בתום העבודות האב אפולינרי העביר לנו שיעור מאוד חשוב על החזרה בתשובה והדגיש את תקדיש הווידוי. דנו ושוחחנו מדוע צריך להתוודות ואיך הווידוי יכול להשפיע על חיינו הרוחניים כמאמינים. שאלות רבות עלו בנושא וכולנו הפגנו התעניינות לגבי הנושא.

מאוחר יותר, בשעת הדמדומים, ערכנו טקס ווידוי שבני אחינו העביר. הטקס היה מאוד מרגש ומשמעותי עבור כל אחד מאיתנו. טקס זה כלל המון שירים יפים, קראנו פרק מספר הבשורה על פי לוקס. באחד משיאי הטקס נתבקשנו לכתוב על דף נייר את חטאנו האישיים שאנו מרגישים שהם מעמיסים עלינו מכל. את הפתקים כל אחד השליך למדורה שהייתה במרכז המעגל על החוף. בסיום הטקס, כולנו הדלקנו נרות, שחוברו מראש לקרטון צף, ושילחנו אותם לשוט למעמקי הכינרת כסמל שאנו מקבלים את ישוע לסירה שלנו כפי שכיפא עשה ושברצוננו לקבל את אורו בחיינו.

במשך זמן מה התבוננו בנרות שמאירים את פני המים ולכל אחד הייתה האפשרות להתוודות באופן אישי. מכאן ובדממה הלכנו לישון.

בבוקר יום שבת, יום הכיפורים, לאחר תפילת השחרית יצאנו בהליכה מטבחה לכיוון הר האושר לביקור במנזר ובכנסיית אשרי שם קיבלה את פננו האחות קולומביה בברכה. יחד איתה סיירנו בכנסייה וקיבלנו הסבר על היסטורית הכנסייה והקמת המסדר של פרנציסקאניות שליחות הלב הטהור של מרים. בנוסף דנו על הייעוד של המנזר ועל השליחות שלהן ועל התפקידים שהן מקיימות. שאלנו על חיי הנזירות וקיבלנו תשובות מאוד מעניינות. האחות קולומביה התפללה למעננו בשפה הסורית (שקרובה מאוד לשפה הארמית), ואנו, פרח המדבר, שרנו תפילות בעברית ונפרדנו ממנה לשלום.

ירדנו בחזרה לנקודת ה״התנחלות״ שלנו אכלנו ארוחת צהריים והאב אפולינרי נטל את חייהם של 153 דגים גדולים. רובנו העדפנו להישאר במים ולשחות מאשר לצפות במחזה הנוראי של לכידתם של הדגים החפים מפשע.

את היום סיימנו בתפילה, ארוחה וכעת אנו בדרכנו הביתה.

תודה למארגנים: האב אפולינרי, קלאודיה ובני, ולמארחים: האב ווייטק, אחות לואיזה ולכל המשתתפים במפגש זה.