כנס בינלאומי להוקרת האפיפיור יוחנן ה-23 בירושלים

הכנס הבינלאומי התארגן בתמיכת ארגונים שונים: הוועד היהודי האמריקאי, קרן קונרד אדנאואר, אוניברסיטת תל אביב ויד ושם. נכחו בכנס מנהגים בולטים מהכנסייה הקתולית ומהרבנות הראשית בישראל.

מושב הפתיחה כלל דברי ברכה קצרים מאת מנהל קרן אדנאואר בירושלים, מר מיכאל מרטס, הפטריארך הלטיני של ירושלים פואד טוואל (לקריאת דבריו באנגלית כאן), הרב שאר ישוב כוהן, הרב הראשי של חיפה בדימוס, וגברת קולט אביטל, יושבת ראש מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל. הוקרן כמוכן הודעה מוקלטת מנשיא המדינה מר שמעון פרס, אשר תיאר את האפיפיור יוחנן ה-23 כאיש חירות, המוציא את עמו מבית עבדים. יושב ראש המושב, מר יאיר צבן, שר לשעבר וחבר כנסת לשעבר, כינה את האפיפיור יוחנן "אחינו הנערץ".

המושב הראשון התמקד ברונקאלי (שמו של האפיפיור יוחנן היה אנג'לו ג'וזפה רונקאלי) והשואה. שני הדוברים היו הפרופסור יהודה בואר מהאוניברסיטה העברית בירושלים והפרופסור דינה פורת מאוניברסיטת תל אביב, שניהם מומחים אקדמאיים נודעים לשואה. בואר הציג את הרקע הכללי למעשיהם של נוצרים בנוגע ליהודים בזמן השואה. הוא ניתח את מה שגרם לנוצרי לסכן את חייו על מנת להציל יהודים ומה שגרם לנוצרי להפנות עורף לשכניו היהודים בשעת הצורך. הוא פירט מספר רב של סיפורים על אנשי כנסייה - חלקם סיפורי גבורה וחלקם סיפורי רשעה. פורת התמקדה בדמותו של רונקאלי ומעשיו להצלת יהודים ברחבי אירופה. היא עמדה על הגילויים הנובעים מהארכיון הפרטי של חיים ברלס, איש הסוכנות היהודית אשר הכיר את רונקאלי בשנות שירותו כשגריר הוותיקן באיסטנבול כאשר בשגרירות הנפיקו אלפי תעודות אשר סייעו בידי היהודים להימלט מידי הנאצים.

המושב השני התמקד ברונקאלי ועמדותיו כלפי מדינת ישראל והציונות. שלושת הדוברים היו חבר הכנסת לשעבר יאיר צבן, הפרופסור אורי בייאלר מהאוניברסיטה העברית וד"ר פאולו זאניני מאוניברסיטת מילאנו. צבן תיאר את המפגש בין משה סנה לרונקאלי ב-1947 בזמן שירותו של רונקאלי כשגריר הוותיקן בפריז וכיצד המפגש הזה שימש להסביר את הציונות לגורמים בוותיקן. ביאלר ניתח את תפקיד רנקאלי בשנים לפני ואחרי קום המדינה וטען שלרונקאלי לא הייתה השפעה על מהלך האירועים בזמן הזה למרות גדולת מעשיו בימי השואה ובימי מועצת הוותיקן שנייה. אחריו, ובאחדות דעים איתו, זאניני תיאר את העמדות המורכבות של רונקאלי בנוגע למזרח התיכון ואת קשריו עם מגוון אישיויות בתקופה – ציונים, לאומנים ערבים ואף נציגים של העדות הנוצריות השונות.

המושב השלישי התמקד במסמך "זמננו" ומועצת הוותיקן השנייה ויושב ראש המושב היה החשמן פיטר טורקסון, הממונה על מועצת הוותיקן לצדק ולשלום. ארבעה הדוברים היו הפרופסור אלברטו מלוני, מרצה להיסטוריה מאיטליה, גב' קלייר מליגו מפריז, האב פיירבטיסטה פיצבלה, השומר הפרנציסקאני לארץ הקודש, וגב' יסכה הרני, מומחית ישראלית לכנסייה ולנצרות. מלוני תיאר את הלכי הרוח של רונקאלי על פי היומנים המורכבים והמפורטים שלו וכיצד נדחף על ידי חזון של "נאמנות גדולה יותר לבשורה". מליגו הזכירה את התגובות היהודיות השונות למועצת הוותיקן ולמסמך "זמננו". פיצבלה כינה את "זמננו" מסמך פסטוראלי מהפכני אשר ניסח חזון חדש בנוגע ליהודים עבור הכנסייה. הוא ציין שהבנתה של הכנסייה ליחסה עם היהודים משמשת פרדיגמה להבנתה לגבי המסורות הדתיות האחרות. הוא קרא להזרים כוחות חדשים אל תוך הדיאלוג הנוכחי עם היהודים כי חשים לעיתים שהדיאלוג החשוב הזה איבד מחיוניותו. הרני תיארה את חווייתה כמורה ליהודים בנושא הכנסייה והנצרות לאור המסמך "זמננו". היא נתנה הד לדברי פיצבלה באומרה שישנה עבודה רבה עוד לעשות בישראל על מנת לקדם את הדיאלוג המקומי בין יהודים לבין הקהילות הנוצריות המקומיות.

המושב הרביעי והאחרון התמקד במורשתו של האפיפיור יוחנן ה-23. שני הדוברים היו החשמן קורט קוך, הממונה על הוועדה האפיפיורית ליחסים דתיים עם היהודים והפרופסור עמוס לוצטו מהקהילה היהודית האיטלקית. קוך הדגיש את ההמשכיות מאז כהונתו של יוחנן ה-23 בשנות הכהונה של יורשיו, האפיפיורים פאולוס ה-6, יוחנן פאולוס ה-2 ובנדיקטוס ה-16.

לבסוף הגיע תורו של הרב דוד רוזן מהוועד היהודי האמריקאי והאישיות המרכזית מאחורי ארגון הכנס והוא סיכם את דברי הכנס להוקרת האפיפיור האהוב יוחנן ה-23 אשר משך אליו יהודים ונוצרים באמצעות אהבתו הגדולה, ענוותו, אומץ ליבו ונחישותו.