ספרה החדש של אגנס טישיט אודות הברית החדשה בעברית

בספרה, "ספר הבשורה על פי מרקוס בעברית – מחקר אודות הלשון והסוגיות התיאולוגיות בתרגומיהם של פרנץ דליטזש (1877) ויוסף עצמון (1976)" (פריז: הוצאת ספרן, 2012), טישיט חוקרת את שני התרגומים לעברית של ספר הבשורה על פי מרקוס, הראשון לעברית מקראית שנעשה על ידי הבלשן הגרמני פרנץ דליטזש במאה ה-19 והשני לעברית מודרנית שנעשה על ידי צוות בהנחייתו של יוסף עצמון (אשר כללה שני חברי קהילות – יוחנן אליחי וגבריאל גרוסמן).

בחלק הראשון של הספר, טישיט חוקרת את התרגום של מרקוס לעברית מודרנית והיא מנתחת את השינויים אשר הוכנסו לגרסאות השונות של התרגום אשר יצאו לאחר הנוסח המקורי ב-1976. הספר מציג את טקסט הנוסח האחרון מ-1995 לצד השינויים הנמצאים בנוסחים של 1976 ו-1991. לאחר הצגת השינויים, היא מפרשת בפירוט את בחירת הביטויים השונים.

בחלק השני של ספרה, טישיט משווה בין התרגום המודרני לתרגום דליטזש הקלאסי. היא חוקרת בייחוד שלושה טקסטים: מרקוס יד:22 – 25 (הסעודה האחרונה), מרקוס ו:30 – 44 (ריבוי הלחם הראשון) ומרקוס ח:1 – 10 (ריבוי הלחם השני).

בחלק השלישי של הספר, היא בוחנת את הסוגיות התיאולוגיות הכרוכות בבחירת המינוח בעברית לתרגם ביטויים ספציפיים מהמקור ביוונית.

בנספח, בסוף הספר, טישיט מציגה סקר שערכה בקרב 36 חברים מהקהילות הקתוליות הדוברות עברית בישראל. בסקר היא התמקדה על השימוש בקרב בני הקהילה בשני התרגומים לעברית בחיי הקהילות ובחיים האישיים של המאמינים הדוברים עברית.

הספר מהווה תרומה מרתקת להבנת חיי הנוצרים אשר חיים בישראל ומדברים עברית.