בני לקראת צום הארבעים

''על שלושה דברים העולם עומד'' – כך מלמדת חכמת ישראל - ''על התורה ועל העבודה ועל גמילות-חסדים'' (מסכת אבות: א, משנה ב). הרב האיטלקי המפורסם עובדיה מברטנורא, כך היה מפרש:

על התורה - שאלמלי לא קיבלו ישראל את התורה, חוקות שמים וארץ לא שמתי.

ועל העבודה - עבודת הקרבנות. שכך שנינו במסכת תענית [כז,ב]: ''אלמלא מעמדות, לא נתקיימו שמים וארץ. ומצינו שבשביל הקרבנות שהקריב נח, נשבע [הקב"ה] שלא יביא מבול לעולם, הרי שהעולם עומד על הקרבנות.

ועל גמילות-חסדים - דכתיב (תהילים פט): ''עולם חסד ייבנה''. וגמילות-חסדים הוא לשמח חתנים, ולנחם אבלים, ולבקר חולים, ולקבור מתים, וכיוצא בזה. (המקור כאן)

היום, יום ד' של האפר, מסורת הכנסייה משמיעה לנו קטע מפורסם מפרק ו של הבשורה על פי מתי, שבו ישוע – מורנו ואדוננו – מגלה את לב לבם של חיי בני האלהים, בתוך פרשה שהיא עומדת במרכז נאום ארוך ומורכב, בתחילת שליחותו בגליל.

סיכום אפשרי של הנאום הוא: ''על שלושה דברים עומדת התשובה: על גמילות חסדים ועל התפילה ועל הצום''. שלושת המרכיבים האלה אינם בהכרח יסודות העולם, אלא הם כן התנאים החיוניים לכל אדם שירצה לתקן את דרכו ולחזור בתשובה לאלהים אביו.

אם נשווה את שתי השלישיות, נראה בקלות שסדר המילים התהפך ושדברי ישוע נפתחים דווקא באלמנט שמופיע במקום האחרון בשלישייה מפרקי אבות.

הכל כנראה מתחיל מההזמנה לצאת מההסתגרות הפנימית שבה האדם עלול להימצא, מתכופף בעצמו, לא מסוגל לראות (או אפילו לא מעוניין, כביכול, לראות) את הזולת ולהקשיב לקול צרכיו. גמילות־החסדים משחררת אותו משעבוד האגואיזם ופותחת לו דרך חדשה לעולם ולזולת. ככתוב בספר ישעיהו הנביא: ''הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ, וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת; כִּי־תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ, וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם׃ אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ, וַאֲרֻכָתְךָ מְהֵרָה תִצְמָח; וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ, כְּבוֹד יְהוָה יַאַסְפֶךָ׃ אָז תִּקְרָא וַיהוָה יַעֲנֶה, תְּשַׁוַּע וְיֹאמַר הִנֵּנִי; אִם־תָּסִיר מִתּוֹכְךָ מוֹטָה, שְׁלַח אֶצְבַּע וְדַבֶּר־אָוֶן׃ וְתָפֵק לָרָעֵב נַפְשֶׁךָ, וְנֶפֶשׁ נַעֲנָה תַּשְׂבִּיעַ; וְזָרַח בַּחֹשֶׁךְ אוֹרֶךָ, וַאֲפֵלָתְךָ כַּצָּהֳרָיִם׃ (נח:7 - 01).

מחזקת את הצעד הראשון התפילה, עידוד נוסף לצאת לקראת מפגש לא פחות חשוב: המפגש עם האלהים. דרכה מתאפשרת לאדם התפשטות מדיבורים לא מועילים, ובמילים פשוטות וקשב רב ניתן לו להתחבר לאלוהים בשמיים והרואה במסתרין.

הרי התפילה מחברת את הבריאה לבורא, אך גם מגלה את האדם לעצמו, מטהרת את לבו ומרפאת את נשמתו.

עד כה ישוע מציע לקהל שומעיו ולתלמידיו שני צעדים שמוציאים אותם כלפי חוץ, למקום שבו היחיד אינו במרכז. הכלי השלישי, לעומת זאת, קשור לאדם היחיד עצמו, למה שהוא יכול לעשות עם עצמו ועם גופו, היכל הרוח והמקום שבו אפשר להלל ולשבח את האלהים וגם להקריב קרבנות ראויים - כלומר הצום.

רק אחרי פתיחת הדלתות לעולם ולאל, יכול האדם החוזר בתשובה להתעסק עם עצמו, ואז לבקש מגופו להקריב קרבנות: לא בתחילת התהליך, אלא בסיומו, פן יצדיק את עצמו וישכח את הזולת.

שהכל ייעשה בחינם, בלי לנפח את הכבוד העצמי - תנאי שישוע מדגיש בהתעקשות כרקע חיוני לכל מעשה. לכן אומר האדון לאלה שמחפשים כבוד מאת בני האדם: ''שכרם איתם''.

לחזור בתשובה הינו לצאת למסע הביתה, לפתוח את דלתות הלב ולהתחיל ללכת בדרך אורכה ולא תמיד מוכרת. המוליכה אותנו במסע זה הינה רוח הקודש, הרי היא מוליכה אותנו במדבר, אך בביטחון.

שתהא לנו תקופת צום הארבעים מבורכת!