התנ"ך: המסורת היהודית והמסורת הנוצרית

ראשית, עלינו לציין ולהדגיש שוב ושוב את המורשה העצומה, המשותפת לעם ישראל ולכנסייה בספרי התנ"ך. יהודים ונוצרים לומדים את חמשת חומשי תורת משה, מתבוננים בתולדות עם ישראל כעם האלוהים במקרא, מתפללים את המזמורים של דוד (תהילים), משתדלים לחיות על פי חכמת חכמי ישראל, מקשיבים לזעקת הנביאים ומתנחמים בהטחותיהם. ספרי התנ"ך מספקים את השפה הבסיסית שעל פיה ניתן לדבר על האלוהים, על האדם ועל היחס ביניהם לעם היהודי ולכנסייה.

בציון המשותף, ניתן אף להבחין בשוני. בפתיחת התנ"ך והחלק הראשון של המקרא הנוצרי במקביל, מבחינים שישנם כמה נקודות שוני:

התוכן: ישנם יותר ספרים בחלק הראשון של המקרא הקתולי מאשר בתנ"ך היהודי. בתנ"ך ישנם 39 ספרים וב-"ברית הישנה" ישנם 46 ספרים. המסורת הקתולית* מגדירה כמה טקסטים כחלק בלתי נפרד מהמקרא בשעה שאותם הטקסטים אינם נכללים בתנ"ך. עלינו לציין שהטקסטים האלה הינם קדומים מאוד וכתובים על ידי סופרים יהודים עוד קודם ביאת המשיח. הטקסטים הינם (על פי סדרם באוסף הכנסייתי):

ספר טוביה
ספר יהודית
ספר המכבים א
ספר המכבים ב
ספר חכמת שלמה
ספר בין סירא
ספר ברוך

בנוסף ישנם שני ספרים הנמצאים בתנ"ך אולם באוסף הכנסייתי ספרים אלה ארוכים יותר בשל פרקים שנוספו לספרים על ידי סופרים יהודים (שכתבו בשפה היוונית) זאת לאחר עריכתם הראשונית. ספרים אלה הינם:

ספר אסתר
ספר דניאל

הדיון המדעי באשר לשאלה: מדוע טקסטים אלה לא נכללו בתנ"ך אך נכללו באוסף הכנסייה ממשיך עד עצם היום הזה. אולם חלקם לא נכללו בתנ"ך מאחר ונכתבו בתקופה יחסית מאוחרת (בין המאה השלישית והמאה הראשונה קודם לידת ישוע) בשפת היוונית, היא שפת המשכילים היהודים דאז.

הסדר: שאלת סדר הספרים הופכת לחשובה בשעה שניתן לכרוך יחד את כל הספרים בכרך אחד (דבר שהיה ניתן לעשות מבחינה טכנית רק אחרי המאה הרביעית לספירה) ולהדפיס את המקרא (רק אחרי המצאת הדפוס במאה החמש עשרה).

המסורת היהודית חילקה את ספרי התנ"ך לשלוש קבוצות של ספרים:

תורה
נביאים
כתובים

המסורת הנוצרית חילקה את הספרים לארבע קבוצות של ספרים:

תורה (חוקים ומצוות)
היסטוריה
חכמה
נביאים

הסדר הפנימי לכל חלק (חוץ מאשר בסדר ספרי חמישה חומשי תורה) הינו גם שונה. להלן כמה דוגמאות:

א. הספר האחרון ברוב הדפסות התנ"ך הינו דברי ימים ב (המסתיים באיגרת כורש הקוראת לשיבת ציון). הספר האחרון ב-"ברית הישנה" הינו ספר מלאכי הנביא (המסתיים בהבטחת ביאתו של אליהו הנביא לפני יום האדון).

ב. בתנ"ך, בין הכתובים נמצאות חמש המגילות לרוב על פי סדר קריאתם בחגים היהודים: שיר השירים (בפסח), רות (בשבועות), איכה (בתשעה באב), קהלת (בסוכות) ואסתר (בפורים). במסורת הנוצרית, ספרים אלה משולבים במקומם על פי תוכן סיפורם וסוג הספרות: ספר רות מופיע אחרי ספר שופטים. הוא מתחיל במילים "בימי שפוט השופטים" ומופיע לפני ספר שמואל א מאחר והוא מסתיים עם שלשלת דוד. ספר אסתר (המתרחש בתקופה הפרסית) מופיע לאחר ספר יהודית (המתאר את התקופה הבבלית) ולפני ספרי המכבים (המתרחשים בתקופה היוונית). ספרי קהלת ושיר השירים משולבים בין ספרי החכמה ומופיעים יחד עם שני ספרים אחרים המיוחסים לשלמה המלך: משלי וחכמת שלמה. ספר איכה מצורפת לספר ירמיהו מאחר והוא מיוחס לנביא הגדול המתאר את חורבן ירושלים.

התוכן והסדר מהווים את השוני הנראה לעיין. כמובן שניתן להוסיף את העובדה שאכן לפעמים יהודים ונוצרים מפרשים את אותם הטקסטים באופנים שונים. היהודי מעוצב בקריאתו על ידי המסורת היהודית כפי שהוגדרה על ידי דורות החכמים והרבנים של עם ישראל והנוצרי מעוצב בקריאתו על ידי תורתו וחייו של ישוע המשיח כפי שמופעים בברית החדשה. השבח לאל שבדורנו אנחנו קשובים יותר האחד לשני, לומדים יותר האחד מהשני ומכבדים יותר האחד את השני. המשותף מאחד אותנו אולם השונה לא חייב להרחיק ביננו.

* המסורת הקתולית הינה שונה במעט מהמסורת הפרוטסטנטית שנוסדה על ידי מרתין לותר במאה ה-16. לותר הדגיש את התוכן הנמצא בתנ"ך ובאופן הדרגתי הטקסטים שאינם נמצאים בתנ"ך נעלמו מהמקרא הפרוטסטנטי. חשוב לציין שלותר לא שינה את הסדר הנוצרי המסורתי של ספרי החלק הראשון של המקרא. לגבי הכנסיות האורתודוקסית והמזרחיות: ניתן למצוא ספרי מקרא בעלי התוכן זהה לזה המופיע במסורת הפרוטסטנטית, עם התוכן על פי המסורת הקתולית ולעתים תוכן נרחב יותר (הכולל ספרים כגון ספר המכבים ג וספר המכבים ד, תפילת מנשה, ספר עזרא א וספר עזרא ב ואף ספר היובלים, ספר חנוך וכו').