האב מיכאל רמו: לידה ותחייה

באיגרתו אל הרומים, שאול השליח כותב אודות אברהם: "כִּי אַב־הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ - לְעֵינֵי אֱלוהִים אֲשֶׁר בּוֹ הֶאֱמִין, הָאֱלוהִים הַמְחַיֶּה אֶת הַמֵּתִים וְהַקּוֹרֵא בְּשֵׁם דְּבָרִים בְּעוֹד אֵינָם בְּנִמְצָא". בהקשר הזה, הלידה והתחייה הינן קשורות קשר הדוק. הוא ממשיך אודות אברהם: "אֱמוּנָתוֹ לא נִתְרוֹפְפָה גַּם כַּאֲשֶׁר בִּהְיוֹתוֹ כְּבֶן מֵאָה שָׁנִים חָשַׁב עַל תְּשִׁישׁוּת גּוּפוֹ וְעַל עֲקָרוּת שָׂרָה" (אל הרומים ד:17 – 19). להאמין ביכולת לידתו של דור המשך הינו אותו הדבר כלהאמין בתחיית המתים: להאמין שהאלוהים יכול להביא חיים מגוף שכבר מסומן במוות. האיגרת אל העברים, מצידה, תגיד אודות אברהם שעל פי האמונה הוא לא היסס להקריב את בנו יחידו, נושא התקווה היחיד שאכן יהיה דור המשך, מכיוון שהיה משוכנע שהאלוהים יכול להקים את המתים (אל העברים יא:19). בפסוקים שקודמים לזה, כותב האיגרת משתמש באותה השפה הנמצאת גם באיגרת אל הרומים על מנת לקבוע: "עַל כֵּן גַּם מֵאֶחָד, שֶׁהָיָה בִּבְחִינַת מֵת, יָצְאוּ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרוב וְכַחוֹל עַל שְׂפַת הַיָּם אֲשֶׁר לא יִסָּפֵר..." (אל העברים יא:12).

הקשר ההדוק בין לידה לבין תחייה ידוע ומקובל במסורת היהודית של התקופה. הוא מהווה אחד הטיעונים של הפרושים, המאמינים בתחיית המתים, בפולמוסם נגד הצדוקים שאינם מאמינים. ישנו מקביל לפולמוס זה בספרי הבשורה: הסיפור הידוע אודות האישה שהייתה נשואה שבע פעמים (מתי כב:22 – 23, מרקו סיב:18 – 27, לוקס כ:37 – 38). גם בתלמוד ניתן לקרוא את הסיפור הבא שגם מעביר את המסקנה התיאולוגית וגם מסתיים בצורה מעניינת:

"היה מין אחר (מדובר בצדוקי) שאמר לרבי גביהא בן פסיסא: 'אוי לכם חוטאים שאומרים שהמתים יקומו לחיים. החיים מתים והייתכן שהמתים יחיו? (ווי לכון חייביא דאמריתון מיתי חיין דחיין מיתי דמיתי חיין)' והוא (רבי גביהא) ענה לו: 'אוי לכם חוטאים שאומרים שהמתים לא יקומו לחיים. מה שלא היה חי כן חי ומה שהיה חי לא יחיה שוב? (ווי לכון חייביא דאמריתון מיתי לא חיין דלא הוו חיי דהוי חיי לא)' המין אמר לו: 'אתה קורא לי חוטא וכעת אם אני אקום אני אבעט בך ואני איישר את העקום שלך (אגרש את השחצנות שלך)(חייביא קרית לי אי קאימנא בעיטנא בך ופשיטנא לעקמותך מינך)'. הוא (רבי גביהא) ענה לו: 'אם אתה עושה כן רופא אומן תיקרא ושכר הרבה תטול(אתה עושה כן רופא אומן תקרא ושכר הרבה תטול)'" (תלמוד בבלי, סנהדרין צא, א).