חג המולד בקהילת ירושלים

השנה, חגגו את חג המולד בקהילת ירושלים באווירה משפחתית. בהרבה ארצות בעולם, ישנה מסורת בערב חג המולד שהמשפחה כולה מתאספת לארוחה חגיגית. מה קורה כאשר אין משפחה בקרבת מקום או כאשר למשפחה אין מושג מה הוא חג המולד? למעשה, קהילת ירושלים מהווה משפחה רוחנית אחת גדולה. ובכן, על פי יוזמתה של מיכל, לכמה מחברי הקהילה חגיגת המולד החלה עם ארוחה משותפת בבית שמעון וחנה הצדיקים. לפעמים קורה שהמשפחה הרוחנית חשובה אף יותר מהמשפחה הטבעית.

אחרי סעודת האדון שנערכה בשמחה ובפשטות, כולם הוזמנו להשתתף בארוחה שכללה שוקו חם (מבורך בימים אלה של קור כלבים בירושלים). אחרי כן, כמה מהחברים היותר אמיצים המשיכו את דרכם לבית לחם. אחרים, שנחו בלילה, עשו את דרכם לבית לחם למחרת. במחסום, האוטו, שנהגו היה לבוש בגלימה פרנציסקאנית ועל ראשו קובע של סנטה קלוס, לא עורר חשדות. בלי קובע סנטה קלוס, האב אפולינרי ערך את סעודת האדון בעברית במערה, במקום האבוס. בימים אלה לא רגילים לשמוע עברית בעיר בית לחם הפלסטינית. כך מרגש היה לשמוע שירים ותפילות בעברית בעיר דויד הקדומה, במקום שבו נולד מלך היהודים, הבא לעולם כדי לאחד שוב כל העמים ולפייס אויבים בדמו.

בערב אותו היום של חג המולד, הקהילה שוב באה להתקבץ יחד בבית שמעון וחנה. אחרי סעודת האדון, נערכה חגיגה יחד עם אשוח החג המסורתי, המתנות, מוסיקה והרבה מאכלים טעימים. התינוקות שנכחו במקום נהנו מהצלחה גדולה: כל אחד רוצה להחזיק בתינוק בתקופה הזאת.

במרכז התוכנית הייתה מחזה מוסיקאלי, שביימו אותו מיכל, דניאל ומריאנה. הסצנות מהבשורה: מסע מרים ויוסף לבית לחם, הופעת המלאכים לרועים, סגידת הרועים והחכמים, נתלוו בשירי חג המולד המסורתיים, שתורגמו למעמד הזה לעברית. דניאל ומריאנה ניגנו בפסנתר והייתה גם מוסיקה מהמחשב. בתפקידים הראשיים שיחקו: דניאל בתפקיד מרים, אוסקר הפרנציסקאני בתפקיד יוסף, בובה בתפקיד התינוק ומקל מטאטא בתפקיד החמור. אולם, מלאכים אמיתיים שרו ורועים (לבושים בגלימות פרנציסקאניות המתאימות למעמד) היו אף הם אמיתיים. חכמים, לבושים בגלימות אקזוטיות, הונחו על ידי כוכב רוקד. ואז דבר לא צפוי, נטשה הקטנה לקחה על עצמה לפזר עפר מזהוב בכל מקום. היו בין השחקנים כאלה ששיחקו בשני תפקידים. אחרי הסצנה עם הרועים, האב רפיק, שהפך לפרנציסקאני בגלימה חומה לנסיבה, לבש כתר לסצנה הבאה - סגידת החכמים בפני התינוק. מהצופים נשמעת ההערה: "איזו קרירה - מרועה ישירות למלך". למעשה, קהל הצופים השתתף באופן פעיל במחזה ובמיוחד בשירים. מידת ההצלחה של מחזה היא מידת רצון הטוב של הצופים. בשעה שאחת המלאכים, ברגע חשוב ורב רושם, התפרצה בצחוק מתגלגל, כל הקהל פרץ איתה. בשעת הכרזת שימחה גדולה, נשמחה כולנו! בסיום, מסביב לאבוס, השחקנים יחד עם הצופים שרו שירי חג המולד בשפות שונות.  הפתעה חיכתה לנו כאשר האב יוספט, שהתגורר בקהילת ירושלים שלושה חודשים, שר שירי חג המולד בשפה האוקראינית יחד עם קולו שיצא מדיסק במחשב. אחריו וכתגובה לו, אלינה שרה שיר יפהפה באותה השפה.

בסוף, הגיע רגע המתנות. לפני החגיגה כל אחד מחברי הקהילה שם מתנה בעילום שם מתחת לאשוח המולד. ברגע הזה, בבלגן מוסיקאלי מלא שימחה, המתנות עברו מיד ליד במהירות רבה. כאשר פסקה המוסיקה, כל אחד קיבל את המתנה שנמצאה באותו הרגע ביו ידיו. האם סתם מזל? או האם ההשגחה העליונה משחקת תפקיד... ? כמובן הכל תלוי איך מסתכלים בדברים. כמובן המתנה הטובה ביותר איננה תמיד הגדולה ביותר. בחבילה הקטנה שקיבלתי מצאתי דבר שרציתי לקנות זה זמן רב ועוד לא הזדמן לי ללכת לחנות. מה שנגע לליבי לא הייתה העובדה שדבר זה נפל לידיי בלבד אלא שמישהו חשב לשים דבר כזה מתחת לאשוח - דבר שאינו ברשימת המתנות לחג המולד המסורתית. אולם, לרוח האהבה, היודעת את לבבות וצרכי כל אחד ואחד, מחשבות שונות ממחשבותינו. אני מודה לאלוהים על המשפחה הרוחנית בקהילה, בה הרוח נושבת היכן שהיא רוצה, בה, בתוך המורכבות של הטבע האנושי, המשיח בקרבינו - הוא כן נמצא ותמיד יימצא!