זיו: פרשת השבוע: פרשת בהעלותך

הזדמנויות שניות...

מקראותינו השבוע מלאות הזדמנויות שניות. הזדמנויות שניות לגאולה מחטא וטומאה, והזדמנויות שניות להליכה בדרכי תורת ה׳. בהפטרת השבוע אנו קוראים על יהושע, הכהן-הגדול שלובש בגדי אשם וחטא - ועל המלאך שמציע לו הזדמנות שניה, ושאומר לסובבים את יהושע : ״הָסִירוּ הַבְּגָדִים הַצֹּאִים מֵעָלָיו״ (זכריה ג:4) ובדברו אליו אומר המלאך : ״רְאֵה הֶעֱבַרְתִּי מֵעָלֶיךָ עֲוֹנֶךָ וְהַלְבֵּשׁ אֹתְךָ מַחֲלָצוֹת״ (שם). זוהי אותה היטהרות שצריכים לקבל בני לוי כדי לשרת במשכן. אלוהים אומר למשה : ״וכֹה־תַעֲשֶׂה לָהֶם לְטַהֲרָם הַזֵּה עֲלֵיהֶם מֵי חַטָּאת והֶעֱבִירוּ תַעַר עַל־כָּל־בְּשָׂרָם וכִבְּסוּ בִגְדֵיהֶם והִטֶּהָרוּ׃ ולָקְחוּ פַּר בֶּן־בָּקָר וּמִנְחָתוֹ סֹלֶת בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן וּפַר־שֵׁנִי בֶן־בָּקָר תִּקַּח לְחַטָּאת״ (במדבר ח:7-8). באותה מידה כאשר היו אנשים טמאים ולא יכלו להשתתף בקרבן הפסח מחמת טומאתם, הם קיבלו הזדמנות שניה כאשר ה׳ מצווה על עריכת פסח שני - פסח שנוצר במיוחד למען אנשים במצבם לאורך הדורות. אלוהים אומר למשה : ״אִישׁ אִישׁ כִּי־יִהְיֶה־טָמֵא לָנֶפֶשׁ אוֹ בְדֶרֶךְ רְחֹקָה לָכֶם אוֹ לְדֹרֹתֵיכֶם ועָשָׂה פֶסַח לַיהוה׃ בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם בֵּין הָעַרְבַּיִם יַעֲשׂוּ אֹתוֹ עַל־מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ׃״ (שם ט:10-11). זה מקרה מופלא! - שקורה רק כאן - שבו ה׳ יוצר יום חג על-פי בקשת אדם ולא מראש - כמצווה משמים. בעצם, אלוהים עושה זאת כדי לרצות אנשים שהתוודעו על היותם טמאים. בצייתנותם לה׳, אנשים אלו נפרדו מכנסת ישראל, אבל הבינו את חשיבות הפסח ברמה כזאת, שהם העתירו לה׳ לקבל הזדמנות שניה. לא רק זה, אבל אפילו משה בעצמו ראה את טוהרת כוונותיהם ולא שפט אותם, אלא חיכה לשמוע את דבר האלוהים.

הזדמנות שניה ניתנה גם ליתרו - חותן משה - בנסיעה מסיני. שמו של יתרו שונה בזמן השהות בסיני - ועתה נהיה : ״מֹשֶׁה לְחֹבָב בֶּן־רְעוּאֵל הַמִּדְיָנִי״ שעליו נאמר שהוא ״חֹתֵן מֹשֶׁה״ (שם י:29). חז״ל ראו בשינוי השם אות לגיורו של יתרו מאלילות לאמונה היהודית. בזאת אומר משה לחתנו : ״וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹבָב בֶּן־רְעוּאֵל הַמִּדְיָנִי חֹתֵן מֹשֶׁה נֹסְעִים אֲנַחְנוּ אֶל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר יהוה אֹתוֹ אֶתֵּן לָכֶם לְכָה אִתָּנוּ והֵטַבְנוּ לָךְ כִּי־יהוה דִּבֶּר־טוֹב עַל־יִשְׂרָאֵל״ (שם) ולא שזה מסרב תחילה, משה מדגיש :״וַיֹּאמֶר אַל־נָא תַּעֲזֹב אֹתָנוּ כִּי עַל־כֵּן יָדַעְתָּ חֲנֹתֵנוּ בַּמִּדְבָּרווְהָיִיתָ לָּנוּ לְעֵינָיִם׃ והָיָה כִּי־תֵלֵךְ עִמָּנו וְהָיָה הַטּוֹב הַהוּא אֲשֶׁר יֵיטִיב יהוה עִמָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ״ (שם 31-32). נראה שהזדמנות שניה זו השאירה את יתרו לבטח בחיק עם ישראל - אנו קוראים בתחילת ספר שופטים : ״וּבְנֵי קֵינִי חֹתֵן מֹשֶׁה עָלוּ מֵעִיר הַתְּמָרִים אֶת־בְּנֵי יְהוּדָה מִדְבַּר יְהוּדָה אֲשֶׁר בְּנֶגֶב עֲרָד וַיֵּלֶךְ וַיֵּשֶׁב אֶת־הָעָם׃״ (שופטים א:16) - שם חלק מהתרגומים העתיקים כותבים ״חובב הקיני חותן משה״. הזדמנויות שניות אלו הינן סיפורם של ישראל במדבר. הן כאן כדי ללמדנו שאלוהים נותן לנו תמיד תקוה לחידוש ולגאולה - שהוא מקשיב ברצון לתחינתנו לעבוד אותו בלב טהור - ושאהבתו לחוזר בתשובה אינה יודעת גבולות. שבת שלום.