לזכרה של עמנואל מיין

האח ציון אליו פסאטו.

עמנואל הייתה נוכחות פעילה בתוך הקהילה בירושלים במשך יותר מ-3 עשורים. ראוי להוסיף שפעילותה חצתה את גבולות הקהילה הנוצרית בישראל. היא השתתפה בחיים האינטלקטואלים של ישראל, באמצעות מחקריה והוראתה באוניברסיטה העברית בירושלים ובמרכזים אקדמיים נוספים בישראל, וכן הותירה את שמה בוויכוח הרציני והנחוץ על ההתקדמות התיאולוגית של הכנסייה ביחס ליהדות והעם היהודי.

הסיפור של עמנואל מאוד מיוחד וממלא אותי בהערצה ממה שהיא עשתה ואיך שהיא עשתה את זה. פגשתי אותה ב-1987 ברטיסבון. היא הקדימה אותי לישראל בשנה. הגעתה לישראל נבעה בעיקר מההיבט החקלאי של ישראל. היא הגיעה מרקע חקלאי בצרפת, שם עבדה בייצור יין, אך הייתה בעלת רקע אקדמי בגיאוגרפיה.

הקשר הראשון שלה כאן בראשונה היתה במרכז בניהולו של הרב לאון אשכנזי (מניטו), אחד מהמנהיגים הרוחניים העכשוויים החשובים של היהדות דוברת הצרפתית, שקיבל אז את פניהם של צעירים יהודים צרפתים על מנת לעזור להם להשתלב בחברה הישראלית. מסיבות של זיקה צרפתית היא התקבלה לקבוצה הזו לזמן קצר. אולם מגע זה עם החיים הדתיים היהודיים עורר בה, כנוצרייה, עניין ביהדות.

בעולם הקטן הזה של ישראל ובמיוחד הקטן יותר של ירושלים, היא נפגשה עם אנשים פעילים בקהילה. אישים גדולים כמו ברונו הוסר, מרסלו דבואה, ג'וזף שטיאסני, יוחנן אלישאי, פייר לנהאדט, אטיין נודט ואחרים. כך היא הגיעה לרטיסבון כדי להתחיל את לימודי מבוא ליהדות ושם נפגשנו בשנת 1987. רטיסבון קיבצה קבוצה ענקית של חוקרי יהדות, רבים עשו את האולפן בלימוד השפה העברית, אחרים למדו באוניברסיטה העברית ולרטיסבון היתה תכנית הכשרה פנימית לחניכה ליהדות. הסקרנות והמוטיבציה בקרב מורים ותלמידים ברטיסבון הייתה מדבקת. עמנואל תמיד נתפסה כמישהי עם צמא לידע ולא נתנה לשום רעיון או הוראה שהופצו לעבור ללא הערה או מחלוקת.

היא גילתה עולם חדש, אופקים חדשים כאן. מציאות שהיא עצמה לא חשבה עליה קודם, כשהיא הגיעה לכאן. עם זאת, לאחר שהשתכנעה בחשיבותם של לימודי יהדות עבור נוצרים, היא הפכה למעורבת בו באופן מלא, וכל חייה מעתה ואילך יתבססו על הגילוי החדש הזה. הלימודים בתכנית רטיסבון כללו שנת לימודים באוניברסיטה העברית ורבים מאיתנו שנשארו בארץ המשיכו את לימודיהם בה, עמנואל המשיכה את לימודיה וסיימה את הדוקטורט בהיסטוריה של עם ישראל תוך מיקוד מחקרה בקבוצת הצדוקים. הדוקטורט שלה הושלם בשיתוף בין האוניברסיטה העברית וסורבון בפריז. תקופת לימודים זו פתחה לה כמה דלתות בעולם האקדמי בישראל והיא הצליחה לקיים פעילות מסוימת כעוזרת פרופסור באוניברסיטה העברית לזמן מסוים (לצערי זמן קצר). במקביל עבדה בחוגים אקדמיים שונים באמצעות קורסים וכנסים וכתבה מספר מחקרים חשובים.

שום דבר לא שלם בחיים. עמנואל חיה באינטנסיביות את אמונתה הנוצרית ואת יחסיה העמוקים עם ארץ ישראל והעם היהודי. עם זאת, היא לא השתייכה לשום מוסד. היא הייתה אישה רווקה וללא אזרחות בישראל. האלמנטים הללו אינם תורמים לחיים יציבים כאן. היא נלחמה קשה כדי לשרוד כאן. היא מעולם לא חיפשה חיים טובים או חיי מותרות, אבל ככל שחלפו השנים, אפילו את המינימום היה קשה לה להשיג. היא השיגה מעמד של ויזה קבועה בישראל, מה שנתן לה את האפשרות לעבוד ולהבטיח ביטוח בריאות, אך מכיוון שהוויזה הזו חייבה עבודה רשמית קבועה, עם הזמן היא איבדה את עבודתה ולא יכולה היה עוד לקבל עבודה עם יציבות מקצועית. בשנים האחרונות ההישרדות בישראל הייתה לה קשה מאוד. היא למעשה חיה על טובות ובגלל הקושי הזה חזרה לצרפת כשכבר לא הייתה אפשרות להישאר כאן וכשהגיע לשם היא לא מצאה את עצמה בבית, אז בתור פרדוקס של חייה, לא יכולה להישאר במקום שאהבה והיא מצאה את עצמה במקום שבו לא היה חלק מתוכניותיה לאחרית ימיה .

עמנואל הייתה לוחמת גדולה למען עקרונותיה, רודפת אחר אמיתות הדברים. היא תמיד היתה זמינה והייתה אישה בעלת לב טוב, תמיד מוכנה לעזור והייתה בכל מקום שהיה צריך עזרה. היא נתקלה בקשיים גדולים בחייה, היא לא נתנה לזעזוע ועזבה את העולם הזה באותה גישה. היא מעולם לא נפרדה מקהילה גם בזמנים שבהם לא היתה לגמרי מסכימה עם דרך החשיבה שלה. עבורה, הקהילה הייתה ביתה ומשפחתה. למי שהכיר אותה, חי איתה ובמקומות שבהם הייתה פעילה, היעדרה המורגש יצר חלל ריק. יהי רצון שאלוהים, ברחמיו האינסופיים, יקבל אותה במלכות שבו הכל טוב.

 יהי זכרה ברוך.

ירושלים אוקטובר 2023