2015 מסר האפיפיור ליום המהגרים והפליטים

כנסייה ללא גבולות, אם הכול

אחים ואחיות יקרים,

ישוע הוא "המבשר בה"א הידיעה וגילומה של הבשורה עצמה" (שמחת הבשורה, 209). בדאגתו לפגיעים והדחויים ביותר, ישוע מזמין את כולנו לטפל בחלשים ולראות בהם את פניו הסובלות, בייחוד בקורבנות העוני והעבדות בצורותיהן החדשות. האדון אמר: "כִּי רָעֵב הָיִיתִי וּנְתַתֶּם לִי לֶאֱכֹל, צָמֵא הָיִיתִי וְהִשְׁקֵיתֶם אוֹתִי, עוֹבֵר אֹרַח הָיִיתִי וַאֲסַפְתֶּם אוֹתִי, עָרוֹם ־וְהִלְבַּשְׁתֶּם אוֹתִי, חוֹלֶה הָיִיתִי וּבִקַּרְתֶּם אוֹתִי, בְּמַאֲסָר הָיִיתִי וּבָאתֶם אֵלַי" (מתי כה:35 - 36). אם כן, משימתה של הכנסייה, עוברת אורח עלי אדמות ואם הכול, היא להלל את ישוע ולאהוב אותו בייחוד דרך העניים ודרך אלה שנזנחו. עמם נמנים ללא ספק המהגרים והפליטים, המנסים לברוח מתנאי חיים קשים ביותר ומסכנות מכל סוג וזן. מסיבה זו, הנושא של יום המהגרים והפליטים העולמי השנה הוא: כנסייה ללא גבולות, אם הכול.

הכנסייה מקבלת בזרועות פתוחות את כל בני האדם, ללא הבדל או גבול, כדי להצהיר ש-"אֱלֹהִים הוּא אַהֲבָה" (האיגרת הראשונה ליוחנן ד:8. 16). לאחר מותו ותחייתו, ישוע הפקיד בידי התלמידים להיות לעדיו ולהצהיר את בשורת השמחה והרחמים. ביום חג השבועות, התלמידים עזבו את חדר העלייה באומץ ובנחישות; כוחה של רוח הקודש גבר על הספקות והפקפוק בלבם ואפשר לכולם להבין את דברי התלמידים בשפתם שלהם. מבראשית, הכנסייה הייתה אם בעלת לב פתוח לעולם כולו ולא היו לה גבולות כלל. משימתה התמשכה לאורך אלפיים שנה. אך כבר במאות הראשונות לקיומה, הכרזת הבשורה דיברה על אימהותה האוניברסלית של הכנסייה, נושא שפותח בכתביהם של אבות הכנסייה ונדון במועצת הוותיקן השנייה. אבות המועצה דיברו על הכנסייה האם כדי להסביר את טבעה. היא יולדת בנים ובנות ו-"באהבתה, מקבלת אותם לחיקה ולליבה" (אור הגויים, 14).

הכנסייה ללא גבולות, אם הכול, מפיצה ברחבי העולם כולו תרבות של קבלה וסולידריות, בה איש אינו נתפס כחסר תועלת, דחוי או מיותר. כשהקהילה הנוצרית פועלת לפי אימהותה, היא מטפחת, מנחה ומצביעה על הדרך, מלווה את כולם בסבלנות ומתקרבת אליהם בתפילה ובפעולות של צדקה.

היום לעניין חשיבות מיוחדת. למעשה, בעידן בו תהליכי הגירה רבים כל כך מתרחשים, מספרים עצומים של בני אדם עוזבים את מולדתם עם מטען מלא בפחדים ומאווים ומתחילים מסע מסוכן ומלא תקוות בחיפוש אחר תנאי חיים אנושיים יותר. אולם, לעתים קרובות, הגירה מעין זו מלבה חשד ועוינות, גם בקהילות הכנסייתיות, זאת ללא כל מידע על חיי המהגרים וסיפורי הרדיפות והעוני שלהם. במקרים כאלה, חשד ודעות קדומות מתנגשים עם הציווי בכתבי הקודש לקבל את הזר בכבוד ובסולידריות.

מאידך, אנו מרגישים במצפוננו את הקריאה לחוש את הכאב האנושי וליישם את מצוות האהבה שישוע הפקיד בידנו כשהזדהה עם הזר, עם הסובל, עם כל הקורבנות התמימים של הניצול והאלימות. אולם, בשל חולשת טבענו, "אנו מתפתים להיות נוצרים השומרים מרחק מפצעי האדון" (שמחת הבשורה, 270).

האומץ הנולד מאמונה, תקווה ואהבה מאפשר לנו לצמצם את המרחק המפריד בינינו לבין הסבל האנושי. ישוע המשיח מצפה תמיד שנכיר אותו במהגרים ובפליטים, בעקורים ובגולים, ודרכם הוא קורא לנו לחלוק את משאבינו ולעתים אף לוותר על רכוש שהשגנו בכוחות עצמנו. האפיפיור פאולוס השישי דיבר על כך כשהוא אמר ש-"על ברי המזל להתכחש לחלק מזכויותיהם כדי לשים את רכושם בשירות נדיב יותר למען הזולת" (שנת השמונים, 23).

בעניין זה, האופי הרב תרבותי של החברה בימינו מעודד את הכנסייה לקבל על עצמה מחויבות חדשה בכל הנוגע לסולידריות, אחווה והפצת הבשורה. למעשה, גלי ההגירה קוראים לנו להעמיק ולחזק את הערכים הנצרכים למען קיום שלו בין אנשים ותרבויות. אם נגיע לסבלנות בלבד ביחס למגוון העצום של התרבויות והרקעים האישיים, הדבר לא יספיק. כאן בדיוק הכנסייה תורמת את חלקה בהתגברות על גבולות ובעידוד ה-"התרחקות מהתנהלות של מגננה ופחד, אדישות ודחייה ... והתקרבות להתנהלות המבוססת על תרבות של מפגש, התרבות היחידה שבה תיתכן בנייתו של עולם מלא אחווה, צודק וטוב יותר" (דרשה לכבוד יום המהגרים והפליטים העולמי, 2014).

גלי הגירה, אפוא, מכים בממדים כה עצומים עד שרק שיתוף פעולה פעיל ומערכתי בין מדינות וארגונים בינלאומיים יכול לפקח ולנהל אותם בצורה ראויה ויעילה. זאת מכיוון שההגירה משפיעה על כולנו, לא רק בשל גודל התופעה, אלא גם בגלל "הבעיות החברתיות, הכלכליות, הפוליטיות, התרבותיות והדתיות שהיא מעלה והאתגרים המשמעותיים שהיא מציבה בפני מדינות ובפני הקהילה הבינלאומית" (אהבה באמת, 62).

ברמה הבינלאומית, וויכוחים בנוגע לדרכי הפעולה, השיטות והנורמות שבהן יש לנקוט בהתמודדות עם תופעת ההגירה מתקיימים לעתים תכופות. ישנם סוכנויות וארגונים ברמה הבינלאומית, הלאומית והמקומית המשרתים ללא הרף את אלה המהגרים בחיפוש אחר חיים טובים יותר. ללא קשר למאמציהם הנדיבים ומעוררי ההשתאות, דרושה פעולה נחושה ומוחשית יותר, כזו שנשענת על רשת שיתוף פעולה כלל עולמית ומבוססת על שמירת כבודו ומרכזיותו של כל בן אנוש. דבר זה יוביל ליעילות רבה יותר במאבק בסחר המבזה והפלילי בבני אדם, בהפרת זכויות היסוד ובכל צורה של אלימות, דיכוי ושעבוד. אולם, עבודה משותפת דורשת הדדיות, פעולה מתואמת, פתיחות וביטחון, מתוך ידיעה ש-"אין מדינה שיכולה להתמודד לבדה בפני כל הקשיים שעולים בשל תופעה זו, שעתה כה נפוצה עד שהיא משפיעה על כל יבשת בתנועתה הכפולה, הגירה לתוך הארץ ומחוצה לה" (דרשה לכבוד יום המהגרים והפליטים העולמי, 2014)

הכרחי להגיב לגלובליזציה של ההגירה בגלובליזציה של צדקה ושיתוף פעולה, בדרך שתהפוך את התנאים של המהגרים לאנושיים יותר. בה בעת, יש להשקיע מאמצים רבים יותר בהקלת התנאים שגורמים לאנשים לעזוב את מולדתם, לרוב כתוצאה ממלחמה או רעב.

לסולידריות עם מהגרים ופליטים חייבים להתלוות האומץ והיצירתיות הדרושים כדי לפתח, ברמה כלל עולמית, סדר כלכלי ופיננסי צודק יותר, כמו גם כדי להגביר את המחויבות לשלום, תנאי מקדים הכרחי וחיוני לכל התקדמות אמתית.

מהגרים ופליטים יקרים! לכם מקום מיוחד בלבה של הכנסייה ואתם מסייעים לה להגדיל את ליבה ולהגשים את אימהותה כלפי המשפחה האנושית כולה. אל-נא תאבד אמונתכם ותקוותכם! הבה נחשוב על המשפחה הקדושה בבריחתה מצרימה: ממש כפי שליבה האימהי של הבתולה המבורכת וליבו הרחום של יוסף הקדוש שמרו בקרבם את הביטחון שאלוהים לעלום לא יעזוב אותם, כך גם אל-נא תחסר אותה תקווה בלבבכם. אני מפקיד את שלומכם בידם ובהגנתם ואני מעניק לכולכם את ברכתי השליחית מעומק הלב.

קריית הוותיקן, 3 בספטמבר 2014

יום חגו של גרגוריוס הגדול ויום המהגרים והפליטים העולמי