האפיפיור ערך את סעודת האדון של יום חמישי הגדול במתקן הכליאה וולטרי שברומא, עם טקס רחיצת הרגליים

האפיפיור ערך את סעודת האדון של יום חמישי הגדול במתקן הכליאה וולטרי שברומא, עם טקס רחיצת הרגליים. זוהי הפעם החמישית בה האפיפיור מציין את יום חמישי הגדול במתקן כליאה, יחד עם הכלואים והעצורים. במהלך הטקס, האב הקדוש נשא דרשה מאולתרת קצרה, להלן תרגומה לעברית:

"שלום לכולכם ותודה על קבלת הפנים שלכם.

לפני מספר ימים קיבלתי מכתב מקסים מכמה מכם שלא יהיו כאן היום. הם אמרו לי דברים מקסימים ואני מודה להם על מה שכתבו.

בתפילה הזו, אני מאוחד עם כולכם: עם אלה שנמצאים כאן ועם אלה שלא.

שמענו אודות מה שישוע עשה; זה מאד מעניין. הבשורה אומרת: "יֵשׁוּעַ, שֶׁיָּדַע כִּי הָאָב נָתַן אֶת הַכֹּל בְּיָדָיו [...]", דהיינו – לישוע היה את כל הכוח שבעולם – את כולו. ואז, הוא מתחיל במחווה של רחיצת הרגליים. זוהי מחווה שעבדים ביצעו באותם הימים, מכיוון שלא היה אספלט ברחובות וכשאנשים הגיעו הבית, רגליהם היו מאובקות. כשהם הגיעו לבית – לביקור או לסעודה – היו שם עבדים שרחצו את רגליהם. וישוע מבצע את המחווה הזאת: הוא רוחץ את הרגליים; הוא מבצע מחווה של עבד. הוא – שהיה לו את כל הכוח שבעולם, שהיה האדון – מבצע מחווה של עבד. ואז הוא מייעץ לנו: עשו זאת גם אתם, דהיינו – שרתו זה את זה, היו אחים בשירות, לא בתחרות, כפי שעושים זאת מי ששולטים אחד על השני או מכים זה את זה. לא. הֱיוּ אחים בשירות. אתה זקוק למשהו? לשירות כלשהו? אניי אעשה זאת עבורך. זוהי אחווה. האחווה ענווה – תמיד. זהו השירות. ואני אבצע את המחווה הזו – הכנסייה רוצה שהבישוף יבצע אותה מידי שנה, פעם בשנה, לפחות ביום חמישי הגדול – כדי לחקות את המחווה של ישוע וכדי להפנים בעצמו את הדוגמה שלו, מכיוון שהבישוף הוא לא הכי חשוב, אלא עליו להיות המשרת הכי גדול. ועל כולנו להיות משרתי הזולת.

זוהי מצוותו של ישוע וזוהי מצוות הבשורה: מצוות השירות, לא השליטה, הפגיעה, ההשפלה של הזולת. שירות! פעם אחת, כשהשליחים התווכחו בינם לבין עצמם, הם דנו בשאלה "מי הכי חשוב בינינו?" ישוע לקח ילד ואמר "ילד. אם ליבכם איננו לב של ילד, לא תהיו תלמידיי". לב של ילד, פשוט, ענו – אך משרת. והוא מוסיף שם דבר מעניין שאנחנו יכולים לקשר למחווה של היום. הוא אומר: "היזהר, ראשי העמים שולטים, אך אל יהא כן בקרבכם. על הגדול ביותר לשרת את הקטן ביותר. מי שמרגיש שהוא הגדול ביותר – עליו להיות משרת". על כולנו להיות משרתים. נכון שבחיים יש בעיות: אנחנו רבים זה עם זה. אבל זה צריך להיות משהו עובר, דבר חולף, מכיוון שבליבנו תמיד צריכה להיות אהבת השירות הזאת לזולת; להיות בשירות הזולת.

יהי רצון שהמחווה שאני אבצע היום, תהיה עבור כולנו מחווה שמסייעת לנו להיות משרתים טובים יותר אחד של השני, חברים טובים יותר, אחים טובים יותר בשירות. ברגשות הללו, אנחנו ממשיכים את הטקס ברחיצת הרגליים."