הכנה לאספת הבישופים בנושא המשפחה

אספת בישופים (סינודוס)

האספה הכללית המיוחדת השלישית:

האתגרים הפסטורליים (1) ביחס למשפחה בהקשר של הפצת הבשורה

מסמך הכנה

1. הסינודוס: המשפחה והפצת הבשורה

המשימה להפיץ את הבשורה לכל הבריות הופקדה ישירות על ידי האדון בידי תלמידיו, והכנסייה אמורה למלא שליחות זו בהיסטוריה. בתקופה בה אנו חיים, המשבר החברתי והרוחני הברור הופך לאתגר פסטורלי אשר מעמיד שאלות בפני הכנסייה במשימתה להפיץ את הבשורה למשפחות שהינן הגרעין החיוני של החברה בכלל ושל הקהילה הכנסייתית בפרט. הצעת המסר של הבשורה (2) ביחס למשפחה, בהקשר הזה, מהווה עניין דחוף והכרחי. חשיבות הנושא באה לידי ביטוי בעובדה שהאפיפיור קבע מסלול עבודה לאספת הבישופים (3) בשני שלבים: א- האספה הכללית המיוחדת של 2014, אשר תפקידה לתאר באופן מדויק את "המצב הקיים" ולאסוף את עדויות הבישופים ואת הצעותיהם כדי להפיץ את "הבשורה בנושא המשפחה" ולחיות על פיה באופן שמעורר אמון. ב- האספה הכללית הרגילה של 2015 שתחתור לגבש קווים מנחים לעבודה הפסטורלית בנוגע לאדם ולמשפחות.

כיום, קיימים מצבים שלא הכרנו כמותם עד השנים האחרונות, החל מהתפשטות התופעה של זוגות לא נשואים - שלא התחתנו או שלפעמים שוללים כלל ועיקר את מושג החתונה - וכלה בחיי הזוגיות של אנשים בני אותו מין, שלא פעם מותר להם לאמץ ילדים. בין המצבים החדשים הרבים שדורשים מהכנסייה תשומת לב ודאגה פסטורלית, די בלזכור: הנישואים המעורבים [בין נוצרים מכנסיות שונות] או הבין-דתיים, משפחות חד-הוריות, פוליגמיה, הנישואים המאורגנים – עם בעיית הנדוניה, הנחשבת לפעמים לסכום רכישת האישה -, משטר הקַסְטות, תרבות חוסר המחויבות וההנחה שקשר אינו יכול להיות יציב, צורות פמיניזם שעויינות לכנסייה, תופעות הגירה וניסוח מחדש של מושג המשפחה עצמו, רבגוניות רלטיביסטית בתפיסת הנישואין, השפעת אמצעי התקשורת על התרבות העממית באשר לטקס הנישואין ולחיים המשפחתיים, הזרמים הרעיוניים שבבסיס הצעות החוק המערערות את ערכי התמידות והנאמנות בברית הנישואין, הפצה של תופעת "האם הפונדקאית" ("רחם להשכרה"), פירושים חדשים של זכויות האדם. אפילו בחוגים כנסייתיים בכל מובן המילה, נחלשת וננטשת האמונה באופיים הסקרמנטלי של הנישואים ובכוחו המרפא של תקדיש (4) הוידוי.

כתוצאה מכך, מובן לכולם הצורך הדחוף שהבישופים בעולם כולו יפנו את תשומת לבם לאתגרים אלה "יחד עם פטרוס [האפיפיור] ותחת הנהגתו". אם לוקחים בחשבון את העובדה, למשל, שבהקשר הנוכחי ישנם ילדים ונערים כה רבים אשר נולדו מתוך נישואים חריגים ואף פעם לא יוכלו לראות את הוריהם מקבלים את התקדישים [הסקרמנטים], מבינים אז עד כמה רציניים האתגרים העומדים בפני הפצת הבשורה במצב הנוכחי שהינו קיים בכל מקום ב"כפר הגלובלי". המציאות הזו משתקפת, באופן מיוחד, בפתיחות הגדולה, בימינו, לבשורת "רחמי האל" שמלמדת לדאוג באהבה לאנשים הפגועים בשולי החברה הגאוגרפיים והקיומיים; מפני כן, הציפיות בקשר לבחירותיה הפסטורליות של הכנסייה בענייני המשפחה הן עצומות. חוות דעת של אספת הבישופים על הנושאים האלה נראית, אם כן, הכרחית ודחופה ואף מהווה ביטוי של אהבת הרועים כלפי אלה אשר הופקדו בידיהם וכלפי המשפחה האנושית כולה.

2. הכנסייה והבשורה בנושא המשפחה

יש להכריז את בשורת אהבת האלוהים לאלה שחיים בקהילתם המשפחתית את החוויה האנושית היסודית של חיי זוגיות ושל שותפות פתוחה למתנת הילדים. יש גם להציג את תורת האמונה על הנישואים באופן תקשורתי ויעיל על מנת שתוכל להגיע ללבבות ולשנות אותם בהתאם לרצון האלהים שהתגלה בישוע המשיח.

באשר לאזכור המקורות המקראיים על הנישואים ועל המשפחה, לא נתייחס כאן אלא להפניות העיקריות בלבד. כמו כן, באשר להוראתה הרשמית של הכנסייה [Magisterium], ראוי להסתפק במסמכים המכילים את הוראתה האוניברסלית, יחד עם כמה טקסטים מטעם המועצה האפיפיורית למשפחה, ולסמוך על הבישופים המשתתפים באספה שידאגו להודיע, כל אחד, על המסמכים הרלבנטיים שיצאו בהגמוניה שלו.

בכל עת, ובתרבויות השונות והמגוונות, לא חסרה אף פעם הוראת הרועים הברורה ולא עדותם הממשית של המאמינים, גברים ונשים, אשר בנסיבות מאוד שונות חיו את הבשורה בנושא המשפחה כמתנה שאין כמוה לחייהם ולחיי ילדיהם. המחויבות לקראת אספת הבישופים המיוחדת הקרובה נובעת וניזונה מהשאיפה למסור לכולם את המסר הזה ביתר שאת, בתקווה ש"אוצר ההתגלות, המופקד בידי הכנסייה, יספק יותר ויותר את משאלות לבם של בני האדם" ("דבר ה'" (5) , 26).

תכניתו של האל הבורא והגואל

יופיו של מסר המקרא בעניין המשפחה מושרש בבריאת האיש והאישה אשר נוצרו שניהם בצלמו וכדמותו של אלהים (ראה: בראשית א: 24-31, ב: 4-25). בני הזוג, בהיותם מאוחדים בקשר סקרמנטלי בלתי הפיך, חיים את יופיים של האהבה, של האבהות, של האמהות ושל הכבוד הנשגב להיות שותפים לאלהים במעשה הבריאה.

בקבלם כמתנה את פרי איחודם, הם לוקחים על עצמם את האחריות לגדל ולחנך אנשים אחרים למען עתידו של המין האנושי. דרך הרבייה, האיש והאישה מגשימים באמונה את ייעודם להיות שותפים לאלהים בשמירה על הבריאה ובהתפתחות המשפחה האנושית.

יוחנן פאולוס השני המבורך העיר על ההיבט הזה במכתבו "השותפות המשפחתית" (Familiaris Consortio): "אלהים ברא את האדם בצלמו כדמותו (ראה: בראשית א: 26 וכו'): בקוראו את האדם לקיום מתוך אהבה, הוא גם קרא אותו לאהוב. אלהים הוא אהבה (יוחנן א' ד 8) והוא בתוך עצמו רז של התחברות באהבה. בבוראו את הטבע האנושי של האיש והאישה בצלמו, ובשמירתו עליו ללא הרף, אלהים מטביע בו את ייעוד האהבה וההתחברות (ראה: "שמחה ותקווה", 12)(6) , וגם את היכולת והאחריות להגשים ייעוד זה. אהבה היא אפוא ייעודו הבסיסי והמוּלד של כל אדם ("השותפות המשפחתית", 11). תוכנית זו של האל הבורא, שנתקלקלה בעקבות החטא הקדמון (ראה: בראשית ג: 1-24), התגלתה בהיסטוריה דרך תהפוכות הווייתו של העם הנבחר, עד מלוא העתים; ביאתו בבשר ודם של בן האלהים לא רק אישרה את רצון האלהים להושיע [את בריותיו] אלא גם העניקה [להן], יחד עם גאולתן, את החסד לציית לאותו רצון אלהי.

בן האלהים, הדבר שנהיה בשר (ראה: יוחנן א: 14) ברחמה של האם העלמה [Virgo Mater], חי וגדל במשפחתו בנצרת, וכשהשתתף בחתונה בקנה שבגליל, העשיר את החגיגה באות הראשון שעשה שם (ראה: יוחנן ב 1-11). הוא נענה בשמחה לקבלת הפנים המשפחתית שהכינו לו ראשוני תלמידיו (ראה: מרקוס א: 29-31; ב: 13-17) וניחם את משפחת ידידיו שהיו באבל בבית-עניה (ראה: לוקס י: 38-42; יוחנן יא: 1-44).

ישוע המשיח חידש את יופי הנישואים בהצעתו שוב את תכנית האלהים האחת והיחידה אשר הוזנחה עקב קשיחות לב האדם, אפילו במסורת ישראל (ראה: מתי ה: 31-32, יט: 3-12, מרקוס י: 1-12, לוקס טז: 18). בחזרתו אל המקורות, לימד ישוע את אחדותם ונאמנותם של בני הזוג, אחד לשני, ודחה את הגירושים ואת הניאוף.

אכן יופייה המדהים של האהבה האנושית – שכבר הוּללה בסגנון מלא השראה בשיר השירים – ויופיו של הקשר הזוגי שתבעו ועליו הגנו נביאים כמו הושע (ראה: הושע א: 2 – ג: 3) ומלאכי (ראה: מלאכי ב: 13-16), היוו בסיס לדברי ישוע כאשר הצהיר על כבודה המקורי של האהבה הזוגית בין איש ואישה.

תורת הכנסייה על המשפחה

בקהילה הנוצרית הראשונה, המשפחה נתפסה כ"כנסייה ביתית" (ראה: קתכיזם (7) של הכנסייה הקתולית, סע' 1655). במה שנקרא "קבצי החוקים המשפחתיים" אשר [מופיעים] באיגרות השליחים בברית החדשה, המשפחה הרחבה של העולם העתיק מזוהה כמקום של סולידריות עמוקה ביותר בין בעל לאישה, בין הורה לילד, בין עשיר לעני (ראה: אפסים ה: 21 - ו 9; קולוסים ג: 18 - ד 1; טימותאוס א' ב: 8-15; טיטוס ב: 1-10; פטרוס א' ב: 13- ג :7; והאיגרת אל פילמון). האיגרת אל האפסים, באופן מיוחד, ראתה באהבה הזוגית בין איש ואישה "רז גדול" שמנכיח בתוך העולם את אהבת המשיח והכנסייה (ראה: אפסים ה: 31-32).

במשך הדורות, במיוחד מהעידן המודרני ועד ימינו, פיתחה הכנסייה בהדרגה, וללא הרף, תורה על המשפחה ועל הנישואים שעליהם היא מבוססת. אחד הביטויים הבולטים ביותר של תורה זו הוצע על ידי מועצת ותיקן השנייה בחוקה הפסטורלית "שמחה ותקווה" [להלן: שמו"ת] אשר, אגב טיפולה בבעיות דחופות ביותר, הקדישה פרק שלם להדגשת כבוד הנישואים והמשפחה שבא לידי ביטוי בתיאור חשיבות המשפחה למען גיבוש החברה: "המשפחה היא מקום מפגש בין דורות שונים שעוזרים זה לזה לרכוש חכמה מקיפה יותר ולהתאים את זכויות היחיד לשאר דרישות החיים החברתיים, ובתור שכזה היא יסוד החברה" (שמו"ת 52). קריאת בני הזוג המאמינים לפתח רוחניות ממוקדת במשיח הינה נמרצת באופן מיוחד: "שבני הזוג עצמם, אשר נבראו בצלם אלהים חיים וזכו לכבוד אדם אמתי, יהיו מאוחדים באהבה משותפת, באחדות דעים ובקדושה הדדית, כך שבעקבות המשיח, מקור החיים, דרך השמחה וההקרבת העצמית הנלוות לייעודם, ובנאמנות אהבתם, יהיו לעדים של רז האהבה שהאדון גילה לעולם במותו ובתחייתו" (שמו"ת 52).

יורשי פטרוס [האפיפיורים], אחרי מועצת ותיקן השנייה, העשירו גם הם בהוראתם את תורת הכנסייה על הנישואים ועל המשפחה, במיוחד פאולוס הששי (8) באיגרתו "החיים האנושיים" (9) [Humanae Vitae] המציעה חידושים ספציפיים הן ברמת העקרונות הן ברמה המעשית. לאחר מכן, האפיפיור יוחנן פאולוס השני, בעידודו השליחי (10) "השותפות המשפחתית", רצה להדגיש ולהבליט את התכנית האלהית העומדת ביסוד תורת האמת ביחס למקור האהבה בין בני הזוג ובתוך המשפחה: "ה'מקום' היחיד המאפשר מתנה הדדית זו בכל אמיתתה הם הנישואים, דהיינו ברית האהבה בין בני הזוג או [במלים אחרות] בחירתם המודעת והחופשית של האיש והאישה לקבל את השותפות האינטימית בחיים ובאהבה שאלהים בעצמו רצה בה (ראה: "שמחה ותקווה", 48) ואשר מגלה, רק בצורה זו, את משמעותה האמיתית. מוסד הנישואים אינו התערבות שלא לצורך מטעם החברה או הרשויות, ואינו נוהל שמוטל [בצורה מלאכותית] מבחוץ, אלא הוא דרישה פנימית של ברית האהבה הזוגית אשר באה לידי ביטוי בפרהסיה, באופייה הייחודי והבלעדי, כדי שתתגשם הנאמנות המלאה לתכנית האל הבורא. נאמנות זאת, רחוק מלהפחית בחֵרותו של האדם, מגינה עליה מפני כל סובייקטיביזם ומכל יחסיות ומשתפת אותה בחכמה הבוראת" ("השותפות המשפחתית", 11).

נתונים בסיסיים אלה מוצאים את מקומם בקתכיזם של הכנסייה הקתולית: "ברית הנישואים, שבאמצעותה איש ואישה מקיימים קהילה אינטימית של חיים ואהבה, נוסדה על ידי הבורא שגם העניק לה חוקים משלה. היא מעצם טבעה מיועדת לטובת בני הזוג וכן להולדת ילדים ולגידולם. כאשר ברית זו מתקיימת בין מוטבלים, היא מורמת על ידי המשיח האדון למעמד מכובד של תקדיש (ראה: מועצת ותיקן השנייה, שמו"ת, 48; החוק הקנוני, 1055,1)" (קתכיזם הכנסייה הקתולית סע' 1660).

התורה המוצגת בקתכיזם מתייחסת הן לעקרונות התיאולוגיים, הן להתנהגות המוסרית, ודנה בהם תחת שתי כותרות שונות: "תקדיש הנישואים" (סע' 1601-1658) ו"הדיבר השישי" (סע' 2331-2391). קריאה מדוקדקת של חלקים אלה בקתקיזם מספקת הבנה מעודכנת של תורת האמונה העשויה לעזור לכנסייה בהתמודדותה עם אתגרי השעה. פעולתה הפסטורלית של הכנסייה מקבלת את השראתה מהאמת אודות הנישואים הנתפסים בהתאם לתכנית האלהים שברא את האיש והאישה ואשר, במלוא העתים, גילה גם כן בישוע את מלוא האהבה בין בני הזוג שהורמה למעמד של תקדיש. הנישואים הנוצריים, המבוססים על הסכמה, מלוּוים בתוצאות ייחודיות מעין טובת בני הזוג וחובותיהם; אך אינם משוחררים משלטון החטא (ראה: בראשית ג: 1-24), שיכול לגרום לפצעים עמוקים וכן גם לביזוי כבודו של התקדיש עצמו.

האפיפיור פרנצסקו, באיגרתו "אור האמונה" (בהמשך: אוה"א)שפורסמה לאחרונה, דן במשפחה ביחסה לאמונה שמגלה "עד כמה הקשרים בין בני אדם יכולים להיות חזקים כאשר אלהים נוכח בקרבם" (אוה"א 50). "הסביבה הראשונה בה האמונה מאירה את מקום מושבם של בני האדם היא אפוא המשפחה. אני חושב במיוחד על אחדותם היציבה של האיש והאישה בנישואים. אחדות זו היא פרי אהבתם, סימן לאהבת ולנוכחות האלהים, והיא פרי הכרתם והסכמתם לכך שההבדל המיני הוא דבר טוב שדרכו בני הזוג יכולים להיות גוף אחד (ראה: בראשית ב: 24) ולהוליד חיים חדשים, ביטוי לטובו של הבורא, לחכמתו ולתכנית אהבתו. בהתבססם על אהבה זאת, האיש והאישה יכולים להבטיח זה לזה אהבה הדדית בצעד שמחייב אותם לאורך כל החיים ושמזכיר היבטים רבים של האמונה. אפשר להבטיח אהבה לתמיד רק כאשר מגלים שאנו נתמכים על ידי תכנית גדולה יותר מתכניותינו האישיות, שמאפשרת לנו לתת את כל עתידנו לאיש(ה) האהוב(ה)" (אוה"א 52). "האמונה איננה מקלט לאנשים בלי אומץ, אלא פריחה של החיים. היא מאפשרת לגלות ייעוד גדול, קריאה לאהבה, והיא מבטיחה שאהבה זו אמינה, שכדאי להתמסר לה כיוון שיסודה בנאמנות האלהים שחזקה יותר מחולשתנו" (אוה"א 53).

3. שאלון:

השאלות שלהלן מאפשרות לכנסיות המקומיות להשתתף באופן פעיל בהכנת האספה המיוחדת אשר מטרתה להכריז את הבשורה באתגרים הפסטורליים של ימינו בנוגע למשפחה.

1. על הפצת תורת המשפחה לפי כתבי הקודש ודברי הכנסייה

a. עד כמה מוּכּרות באמת הוראות המקרא (תנ"ך וברית חדשה), [המסמכים] "שמחה ותקווה" ו"שותפות משפחתית", ושאר מסמכי רשות ההוראה [של הכנסייה] שפורסמו לאחר מועצת ותיקן השנייה בנוגע לערך המשפחה לפי הכנסייה הקתולית? כיצד מאמינינו לומדים לחיות במשפחותיהם על פי הוראתה של הכנסייה?

b. במקומות שהוראת הכנסייה ידועה, האם היא מקובלת באופן שלם? האם נתקלים בקשיים כשבאים לקיים אותה? אילו קשיים?

c. כיצד מופצת הוראתה של הכנסייה במסגרת התוכניות הפסטורליות, ברמת המדינה, ההגמוניה והקהילה? מה מלמדים בהוראתנו לגבי המשפחה?

d. באיזו מידה – ובמיוחד, מאילו בחינות – מכירים באמת הוראה זו, מקבלים אותה או דוחים ומבקרים אותה מחוץ לעולם הכנסייתי? מהם הגורמים התרבותיים שבגללם לא מקבלים באופן מלא את הוראתה של הכנסייה ביחס למשפחה?

2. על הנישואין לפי החוק הטבעי (natural law)

a. מה מקומו של המושג "חוק טבעי" בתרבות האזרחית הן ברמת הממסדית, החינוכית והאקדמית והן ברמה העממית? על אילו תפיסות אנתרופולוגיות מבוסס הדיון [הציבורי] ביחס ליסודה הטבעי של המשפחה?

b. האם עצם המושג של חוק טבעי, ביחס לאיחוד בין איש ואישה, מתקבל על ידי רוב המוטבלים באופן כללי?

c. כיצד חולקים, מבחינה תיאורטית ומעשית, על החוק הטבעי ביחס לאיחודם של האיש והאישה למען הקמת משפחה? כיצד מציגים חוק זה באופן מעמיק במוסדות האזרחיים והכנסייתיים?

d. מוטבלים שאינם מקיימים את מצוות הכנסייה, או שמכריזים כי אינם מאמינים, כאשר הם מבקשים להתחתן בכנסייה, כיצד מתמודדים עם האתגרים הפסטורליים הנובעים מכך?

3. פעילות הכנסיה ביחס למשפחה, בהקשר של הכרזת הבשורה

a. בעשורים האחרונים, מה הן החוויות שנוצרו ביחס להכנה לנישואים? כיצד ניתן עידוד לַחובה להכריז את הבשורה לבני הזוג ולמשפחות? איך ניתן לחזק את המשפחה במודעותה שהיא "כנסייה ביתית"?

b. האם הצלחתם (11) להציע צורות תפילה במשפחה שיש בהן כדי להתמודד עם מורכבות החיים והתרבות העכשוויים?

c. במצב הנוכחי של משבר בין הדורות, כיצד הצליחו המשפחות הנוצריות להגשים את ייעודם הייחודי למסור את האמונה?

d. באיזה אופן הכנסיות המקומיות, והתנועות לרוחניות משפחתית, הצליחו ליצור מסלולים מופתיים?

e. מהי התרומה הייחודית שזוגות ומשפחות הצליחו לתרום להפצת תפיסה שלמה של זוגיות ומשפחתיות נוצרית שתהיה מהימנה כיום?

f. איזו דאגה פסטורלית גילתה הכנסייה כדי לתמוך בתהליך שעוברים זוגות בשלב של הכנה וזוגות במשבר?

4. על פעילותה הפסטורלית של הכנסיה בהתמודדותה עם קשיים בחיי נישואים

a. האם חיים יחד לפני הנישואים, לשם התנסות, היא תופעה שכנסייתכם המקומית מתמודדת איתה, מבחינה פסטורלית, באופן משמעותי? האם ניתן לשער את אחוז המקרים האלה?

b. הישנם חיים משותפים ללא התחייבות, שלא זכו לשום הכרה, לא דתית ולא אזרחית? הישנם נתונים סטטיסטיים אמינים [בענין זה]?

c. האם זוגות פרודים וזוגות נשואים בשנית, אחרי גירושים, הם תופעה שכנסייתכם המקומית מתמודדת איתה, מבחינה פסטורלית, באופן משמעותי? האם ניתן לשער את אחוז המקרים האלה? כיצד להתמודד עם תופעה זו באמצעות תוכניות פסטורליות מתאימות?

d. בכל המקרים [המתוארים לעיל] כיצד חיים המוטבלים את מצבם החריג? האם הם מודעים לו? האם הם מפגינים אדישות גרידא? האם הם מרגישים מנודים, ומיוסרים מאי האפשרות לקבל את התקדישים?

e. מהן הבקשות שאנשים נשואים בשנית אחרי גירושים מפנים אל הכנסייה בנוגע לתקדישי האווכריסטיה (12) [סעודת האדון] והפיוס [הוידוי]? האם ניתן לשער את מספר האנשים הנמצאים במצבים כאלה ומבקשים לקבל את תקדישים [המוזכרים]?

f. האם פישוט התהליך הקנוני (13) המוביל להכרה באי-קיומו של קשר הנישואים יכול לתרום באופן חיובי לפתרון בעיותיהם של האנשים המעוניינים? אם כן, באילו צורות?

g. האם ישנה פעילות פסטורלית מיוחדת לטיפול במקרים הללו? כיצד מתגלגלת פעילות פסטורלית זו? הישנן תוכניות ביחס לכך ברמת ההגמוניה והמדינה? כיצד מבשרים את חסד האל לאנשים פרודים או נשואים בשנית אחרי גירושים? איך מתממשת תמיכתה של הכנסייה באנשים אלה בדרך אמונתם ?

5. על איחוד בין אנשים מאותו מין

a. האם במדינה שלכם קיים חוק אזרחי שמכיר באיחוד בין אנשים מאותו מין כ[קשר] שווה לנישואים בצורה כלשהי?

b. כיצד נוהגות הכנסיות האזוריות והמקומיות כלפי המדינה המעודדת ומקדמת איחוד אזרחי בין אנשים מאותו מין וכלפי האנשים שמעורבים באיחוד מסוג זה?

c. איזו דאגה פסטורלית ניתן לגלות לאנשים אשר בחרו לחיות במסגרת איחוד שכזה?

d. במקרה של איחוד בין אנשים מאותו מין אשר אימצו ילדים, כיצד יש לנהוג מבחינה פסטורלית לשם מסירת האמונה?

6. על חינוך הילדים החיים במצבים חריגים מבחינת הנישואים

a. מהי הפרופורציה המשוערת של ילדים ובני נוער הגדלים במצבים כאלה בהשוואה לילדים שנולדים וגדלים בחיק משפחות סדירות מבחינת חוקי הכנסיה?

b. באיזה מצב רוח פונים ההורים לכנסייה? מה הם מבקשים? רק את התקדישים או גם את החינוך בעקרונות האמונה?

c. כיצד הכנסיות האזוריות עונות לצורכי ההורים של ילדים אלה כדי להציע להם חינוך נוצרי?

d. כיצד מתבצע מתן התקדישים במקרים האלה: ההכנה, הענקת התקדיש והליווי הנחוץ?

7. על פתיחות בני הזוג לחיים

a. מהו הידע הממשי שיש לנוצרים על תורת ה"הורות האחראית" באיגרת "החיים האנושיים" [Humanae Vitae]? האם מודעים לערך המוסרי של השיטות השונות לתכנון משפחה? מה ניתן להציע, מבחינה פסטורלית, כדי להעמיק בנושא?

b. האם תורת המוסר הזו מקובלת? מהם ההיבטים הבעייתיים ביותר שבגללם מתקשים רוב הזוגות לקבלה?

c. מהן השיטות הטבעיות שהכנסיות האזוריות מעודדות כדי לעזור לבני הזוג ליישם את תורת [האיגרת] "החיים האנושיים"?

d. מהו הנסיון שרכשתם בנושא זה, דרך הפרקטיקה של תקדיש הפיוס וביחס להשתתפות בסעודת האדון?

e. מהם הניגודים המתגלים בעניין זה בין תורת הכנסייה לבין החינוך האזרחי?

f. כיצד ניתן לקדם מנטליות פתוחה יותר לילודה? כיצד לפעול כדי לעודד עלייה במספר הלידות?

8. על היחס בין המשפחה ובין האדם

a. ישוע המשיח מגלה את רז האדם ואת ייעודו. האם המשפחה היא מקום ייחודי שמאפשר [גילוי] זה?

b. מהם המצבים הקריטיים של המשפחה, בעולם של ימינו, שעלולים להוות מכשול לפגישת האדם עם המשיח?

c. באיזו מידה משברי האמונה שבני אדם חווים עלולים להשפיע על חיי המשפחה?

9. אתגרים אחרים והצעות

a. ביחס לנושאים הנידונים בשאלון זה, האם יש עוד אתגרים והצעות שנראים לכם דחופים או מועילים?

הערות

1. מילה שנגזרת ממאגר מטפורות הרואה בישוע ובבישופים הבאים אחריו רועי צאן, הממונים על הקהילות והמחויבים לדאוג להן בדומה לרועה צאן אשר דואג לצאנו.

2. משתמשים במילה "הבשורה" כדי לציין את תוכן ספרי הבשורה. לפעמים המילה באה לציין ולסכם את האמונה הנוצרית בכלל. המשמעות של "הבשורה בנושא המשפחה" היא תורת הכנסייה בנושא המשפחה בהתבסס על הבשורה.

3. אספת הבישופים מהווה אחד מן המוסדות היציבים החדשים של הכנסייה הקתולית. היא נוסדה בימים האחרונים של מועצת ותיקן השנייה (1962 - 1965) כדי לאפשר עבודה משותפת של הבישופים מהעולם כולו יחד עם האפיפיור. האספה, כגוף של בישופים שמייצגים את כנסיותיהם, מייעצת לאפיפיור ומסייעת בידו בהנהגת הכנסייה האוניברסאלית.

4. או "סקרמנט".

5. מדובר באחד המסמכים החשובים ביותר של מועצת ותיקן השנייה, שכותרתו המלאה היא: "החוקה על המקרא ופירושו"; נוהגים לקרוא לו "דבר ה'", שהרי אלה הן שתי המילים הראשונות במסמך.

6. ציטוט מחוקה אחרת של מועצת ותיקן השנייה, "החוקה המעשית המציעה קווים מנחים לחיי הכנסייה בימינו", הנקראית "שמחה ותקווה".

7. הקתכיזם הוא ספר שמלמד את עקרונות האמונה הנוצרית.

8. איגרת אפיפיורית (encyclical) היא טקסט, פרי עטו של האפיפיור, שמביע את עמדתה הרשמית של הכנסייה בנושא מסוים.

9. איגרת של האפיפיור פאולוס הששי על נישואים ותכנון משפחה.

10. "עידוד שליחי" הוא טקסט, פרי עטו של האפיפיור, אשר מתמקד בנושא מסוים, ובדרך כלל בא לסכם עבודה של אספת בישופים באותו נושא.

11. יש לזכור שמסמך פומבי זה פונה בראש ובראשונה אל הבישופים.

12. חיים זוגיים של גבר ואישה מחוץ למסגרת הנישואים.

13. טקס המיסה שמקורו בסעודה האחרונה של ישוע עם תלמידיו. משמעות המילה היוונית אוכריסטיה היא הודיה.

14. התהליך המשפטי המנוהל על פי חוק הכנסייה, הנקרא חוק קנוני.