מסר של האפיפיור לכבוד יום השלום העולמי החמישים 2017
אנו מפרסמים כאן את המסר המסורתי של האפיפיור לרגל יום השלום העולמי שחל ב-1 בינואר 2017.
אי-אלימות: גישה לפוליטיקה של השלום
1. בראש השנה החדשה, אני שולח את איחוליי העמוקים לשלום לכל האומות והעמים בעולם, לראשי המדינות והממשלות ולמנהיגים הדתיים, האזרחיים והקהילתיים. אני מאחל שלום לכל איש, אישה וילד וכולי תפילה שצלמו ודמותו של אלוהים בכל אחד יאפשרו לנו להכיר זה בזה כמתנות קדושות בעלות כבוד בל-ישוער. הבה נכבד את "הכבוד העמוק ביותר" [1] שלנו ונהפוך את אי-האלימות לאורח חיינו, בייחוד במצבי עימות.
זהו המסר החמישים לכבוד יום השלום העולמי. בראשון, האפיפיור המבורך פאולוס השישי פנה לכל בני האדם, לא רק לקתולים, בבהירות מוחלטת. "השלום הוא הכיוון האמתי היחיד של הקידמה האנושית ולא המתחים שיוצרות לאומנויות שאפתניות, או פגעי האלימות או דיכויים שנועדו לשמר סדר אזרחי שקרי". הוא הזהיר מ"הסכנה שבאמונה ששערוריות בינלאומיות אינן יכולות להיפתר באמצעות השכל הישר, דהיינו באמצעות משא ומתן שמבוסס על חוק, צדק ויושר,
אלא רק באמצעות הרתעה וכוחות רצחניים". במקום זאת, בציטוט מהאיגרת Pacem in Terris של קודמו, הקדוש יוחנן העשרים ושלושה, הוא שיבח את "תחושת השלום ואהבת השלום, שמבוסס על אמת, צדק, חירות ואהבה". [2] בחמישים השנים שעברו, לא נס ליחן של המילים הללו ועודן דחופות וחשובות.
בהזדמנות זו, ארצה להגות באי-אלימות כגישה פוליטית לשלום. אני מבקש מאלוהים לעזור לכולנו לטפח את אי-האלימות במחשבותינו ובערכינו האישיים ביותר. יהי רצון שאהבה ואי-אלימות ינחו את הדרך בה אנו מתייחסים זה לזה כפרטים, בחברה ובזירה הבינלאומית. כשקורבנות האלימות מסוגלים להתנגד לפיתוי לנקום, הם מקדמים באופן אמין יותר את השלום הלא-אלים. במצבים המקומיים והשגרתיים ביותר, כמו גם ברמה הבינלאומית, יהי רצון שאי-אלימות תהפוך לעמוד התווך של החלטותינו, של מערכות היחסים שלנו, של פעולותינו ואף של החיים הפוליטיים על כל צורותיהם.
עולם שבור
2. למרבה הצער, בעוד שהמאה הקודמת חוותה את ההרס שזרעו שתי מלחמות עולם, האיום שבמלחמה גרעינית ומספר רב של עימותים אחרים, עתה אנו נמצאים בעיצומה של מלחמת עולם מקוטעת. לא קל לדעת האם עולמנו עתה אלים פחות או יותר מבעבר וגם לא האם אמצעי התקשורת המודרניים והניידות הגוברת הגבירו את המודעות שלנו לאלימות או דווקא הקהו את חושינו אליה.
בכל אופן, אנו יודעים שהאלימות "המקוטעת" הזו, מסוגים ומרבדים שונים, גורמת לסבל רב: מלחמות במדינות וביבשות שונות בעולם, טרור, פשע מאורגן, מעשי אלימות שלא ניתן לצפות מראש, סבלם של מהגרים וקורבנות הסחר בבני אדם וחורבן הסביבה הטבעית. לאן כל אלו מובילים אותנו? האם האלימות יכולה להשיג מטרה ברת קיימה כלשהי או שהיא תוביל לעוד נקמה ותיצור מעגל אימים של עימותים שמטיבים רק עם "אדוני המלחמה"?
האלימות היא לא התרופה לעולמנו השבור. ההתנגדות האלימה לאלימות מובילה, במקרה הטוב, להגירות כפויות ולסבל רב, מכיוון שמשאבים אדירים מנותבים למטרות צבאיות, הרחק מצרכיהם היומיומיים של צעירים, משפחות במצוקה, קשישים, חולים ורוב רובם של בני האדם בעולמנו. במקרה הרע, היא מובילה למותם הגופני והרוחני של אנשים רבים, אם לא של כולם.
הבשורה הטובה
3. ישוע עצמו חי בתקופה אלימה. עם זאת, הוא לימדנו ששדה הקרב האמתי, בו האלימות והשלום נפגשים, הוא לב האדם, "כִּי מִבִּפְנִים, מִלֵּב בְּנֵי הָאָדָם, יוֹצְאוֹת מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת" (מרקוס ז:21). אולם, המסר של המשיח בעניין הזה מעניק לנו נקודת מבט חיובית מאד. הוא הטיף ללא הרף את אהבתו ללא תנאי של אלוהים, אהבה שמקבלת ומוחלת. הוא לימד את תלמידיו לאהוב את אויביהם (הש' מתי ה:44) ולהפנות את הלחי השניה (הש' מתי ה:39). כשהוא מנע מהמאשימים לסקול את האישה הנואפת (ש' יוחנן ח:11-1) וכשבלילה שלפני מותו הוא אמר לכיפא להשיב את חרבו לנדנה (הש' מתי כו:52), ישוע הצביע על דרך האי-אלימות. הוא צעד בדרך הזו עד הסוף, עד לצלב, בו הוא הפך לשלומנו ושם קץ לאיבה (הש' אפסיים ב:16-14). מי שמקבל את הבשורות הטובות של ישוע מסוגל להכיר באלימות שבפנים, להירפא ברחמי האלוהים וכך להפוך לכלי של פיוס. במילותיו של פרנציסקוס הקדוש מאסיזי: "כשאתם מכריזים את השלום בפיכם, דאגו לכך שישנו שלום רב יותר בלבבכם". [3]
להיות תלמידים אמתיים של ישוע היום, משמעו גם לקבל את תורת אי-האלימות שלו. כפי שקודמי בתפקיד, בנדיקטוס השישה עשר, העיר, התורה הזו "מציאותית מכיוון שהיא מביאה בחשבון את העובדה שבעולם ישנה אלימות רבה מידי, עוול רב מידי ועל כן לא ניתן להתגבר על המצב הזה מבלי להתנגד לו באמצעות עוד אהבה, עוד טוב. העוד הזה מגיע מאלוהים". [4] הוא המשיך והדגיש ש"לנוצרים, אי-אלימות היא לא רק התנהגות טקטית, אלא דרך קיומו של האדם, גישתו של מי שכה משוכנע באהבת האלוהים ובכוחועד שהוא או היא לא מפחדים להתמודד עם הרוע באמצעות האהבה והאמת לבדן. אהבת האויב היא לב 'המהפכה הנוצרית'". [5] הבשורה מצווה לאהוב את האויבים (הש' לוקס ו:27) והדבר "נחשב בצדק ל"מגנה קרטה" של אי-האלימות הנוצרית. אין משמעה כניעה בפני הרע [...] אלא להגיב לרע בטוב (הש' רומים יב:21-17) וכך לשבור את שרשרת העוולה". [6]
חזקה יותר מאלימות
4. אי-אלימות נתפשת לעתים ככניעה גרידא, חוסר מעורבות וסבילות, אך לא כך הדבר. כשהאם תרזה קיבלה את פרס הנובל לשלום ב1979, היא כבר החלה להפיץ את המסר שלה אודות אי-אלימות פעילה: "בתוך המשפחה שלנו אנחנו לא זקוקים לפצצות ולרובים כדי להרוס ולהביא שלום – פשוט היו יחד, אהבו זה את זה [...] ותוכלו להתגבר על כל הרע שבעולם". [7] כוח הזרוע מתעתע. "בעוד שסוחרי הנשק עושים את עבודתם, ישנם מכונני שלום שנותנים את חייהם כדי לעזור לאדם אחד ואז לעוד אחד ואז לעוד אחד". עבור מכונני השלום הללו, האם תרזה היא "סמל, התגלמות זמננו". [8] בספטמבר האחרון, היה לי העונג להכריז עליה כקדושה. שיבחתי את המוכנות שלה להיות זמינה לכולם "באמצעות קבלת חיי האדם והגנה עליהם, על אלו שטרם נולדו, על הנטושים והנעזבים [...] היא הרכינה ראש בפני החלש, המושלך למות בצד הדרך, כי היא ראתה בו את הכבוד שאלוהים נתן לו. היא השמיעה את קולה בפני כוחות העולם הזה, כדי שהם יכירו באשמת פשעיהם – הפשעים! – בעוני שהם יצרו." [9] בתגובה לכך, שליחותה – והיא מייצגת אלפים, אם לא מיליונים של בני אדם – הייתה להושיט ללא הרף ובנדיבות רבה יד לסובלים, לגעת בגופם החבול ולחבוש אותו, לרפא כל חיים שבורים.
חיים החלטיים ועקביים על פי עקרון אי-האלימות הביא לתוצאות מרשימות. ההשגים של מהטמה גאנדי וחאן עבדול גופר חאן בשחרור הודו ושל ד"ר מרטין לותר קינג במאבק נגד אפליה גזעית לעולם לא יישכחו. לעתים קרובות, נשים הן מנהיגות של אי-אלימות, כפי שהיה הדבר עם ליימה גבויי ואלפי נשים ליבריות, שארגנו תפילות ומחאות לא אלימות שהובילו לשיחות שלום בדרגים הגבוהים ביותר ולקץ מלחמת האזרחים השניה של ליבריה.
כמו כן, איננו יכולים לשכוח את העשור רב המאורעות שהתסיים בנפילתם של המשטרים הקומוניסטיים באירופה. הקהילות הנוצריות תרמו את תרומתן באמצעות תפילה עיקשת ופעולה נועזת. השפעה מיוחדת הייתה לשירות ולדבריו של הקדוש יוחנן פאולוס השני.בדבריו על מאורעות 1989, באיגרת Centisimus Annus שפורסמה בשנת 1991, קודמי בתפקיד הדגיש את העובדה ששינוי כביר בחיי האנשים, האומות והמדינות בא לעולם "באמצעות מחאה שלווה, בעזרת נשק האמת והצדק בלבד". [10] השינוי הפוליטי השליו הזה התאפשר בין השאר הודות "למחויבות הלא-אלימה של האנשים, שהתמידו בסירובים להיכנע לשימוש בכוח, הצליחו למצוא שוב ושוב דרכים יעילות להעיד על האמת". האפיפיור יוחנן פאולוס המשיך ואמר: "יהי רצון שאנשים ילמדו להילחם למען הצדק ללא אלימות, יתכחשו למאבק המעמדי בסכסוכיהם הפנימים ולמלחמה בסכסוכים הבינלאומיים". [11]
הכנסייה הייתה מעורבת בתכנון דרכים לכינון שלום לא אלים במדינות רבות ויצרה קשר גם עם הצדדים האלימים ביותר במטרה לכונן שלום צודק ובר קיימא.
מאמצים מעין אלו מצידם של קורבנות העוול והאלימות אינם מורשת בלעדית של הכנסייה הקתולית, אלא מאפיינים מסורות דתיות רבות שעבורן "חמלה ואי-אלימות הם יסודות בסיסיים שמנחים את אורח החיים". [12] אני חוזר ואומר בנחישות ש"שום דת אינה דת של טרור". [13] הטרור מחלל את שם האלוהים. [14] אל לנו להתעייף מלומר: "אין להשתמש בשם האלוהים כדי להצדיק אלימות. השלום לבדו קדוש. השלום לבדו קדוש ולא המלחמה!" [15]
השורשים הביתיים של הפוליטיקה של אי-האלימות
5. אם מקורה של האלימות הוא בלב האדם, אז חיוני ביותר שאי-אלימות תתקיים בראש ובראשונה בתוך המשפחה. זהו חלק מאותה שמחת האהבה שתיארתי בחודש מרץ האחרון באיגרת שלי Amoris Laetitia, לאור שנים בהן הכנסייה הגתה בנישואים ובמשפחה. המשפחה היא כור ההיתוך הבלעדי בו בני זוג וילדים, אחים ואחיות, לומדים לתקשר זה עם זה ולהביע דאגה נדיבה זה לזה, בה חיכוכים ואף עימותים צריכים לבוא על פתרונם בדיאלוג, בכבוד, בדאגה לטובת האחר, ברחמים ובמחילה ולא באלימות. [16] שמחת האהבה עולה על גדותיה ונשפכת מקרבה של המשפחה אל העולם ומקרינה על החברה כולה. [17] מוסר של אחווה ודו-קיום שליו בין פרטים ובין עמים לא יכול להתבסס על היגיון של פחד, אלימות וצרות אופקים, אלא על אחריות, כבוד ודיאלוג כן. לכן, אני קורא להתפרקות מנשק ולאיסורם ולהשמדתם של כלי נשק גרעיניים: הרתעה גרעינית והאיום בהרס הדדי לא יכולים לעגן מוסר שכזה. [18] אני קורא בדחיפות דומה לסיום האלימות בתוך המשפחה ולאלימות כלפי נשים וילדים.
יובל הרחמים שנגמר בנובמבר עודד כל אחד מאתנו להביט פנימה ולאפשר לרחמי האלוהים לחדור. היובל לימד אותנו לראות את הדרכים הרבות והמגוונות בהן פרטים וקבוצות בחברה זוכים ליחס אדיש וסובלים מעוול ומאלימות. גם הם חלק מה"משפחה" שלנו, גם הם אחינו ואחיותינו. הפוליטיקה של אי-האלימות חייבת להתחיל בבית ואז להתפשט למשפחה האנושית כולה. "תרזה הקדושה מליזייה מזמינה אותנו לחיות את הדרך הקטנה של האהבה, לא לפספס מילה טובה, חיוך או כל מחווה קטנה שזורעת שלום וחברות. אקולוגיה מקיפה מורכבת גם ממחוות יומיומיות ששוברות את ההיגיון של האלימות, הניצול והאנוכיות". [19]
ההזמנה שלי
6. כינון שלום באמצעות אי-אלימות הוא השלמה הכרחית למאמציה הבלתי פוסקים של הכנסייה להגביל את השימוש בכוח הזרוע באמצעות יישומן של נורמות מוסריות. היא עושה כן בהשתתפותה בפועלם של מוסדות בינלאומיים ובאמצעות תרומתם המשמעותית של נוצרים רבים כל כך לחקיקה בכל הרמות השונות. בדרשתו על ההר, ישוע עצמו מציע "מדריך" אסטרטגי לכינון שלום. שמונה ברכות ה"אשרי" (הש' מתי ה:10-3) מציירות את דיוקנו של האדם לו ניתן לקרוא מבורך, טוב ואמתי. אשרי הענוים, אומר לנו ישוע, הרחמנים ורודפי השלום, ברי הלבב והרעבים והצמאים לצדק.
זוהי תוכנית פעולה ואתגר למנהיגים הפוליטים והדתיים, לראשי המוסדות הבינלאומיים, לראשי עולם העסקים והתקשורת: ליישם את ברכות ה"אשרי" במילוי חובותיהם. זהו האתגר שבבניין חברות, קהילות ועסקים בפעולתנו כרודפי שלום. זוהי הדרך להפגין רחמים בסירוב להזיק לאנשים, לפגוע בסביבה ולשאוף לנצח בכל מחיר. לעשות כן דורש "את הנכונות להתמודד עם העימות ישירות, לפתור אותו ולהפוך אותו לחלק משרשרת בתהליך חדש". [20] לפעול בדרך הזו משמעו לבחור בסולידריות כדרך "לעשות היסטוריה" ולבנות חברויות בחברה. אי-אלימות פעילה היא דרך להראות שאחדות אכן חזקה ופורייה יותר מעימות. הכל בעולם הזה מחובר אחד לשני. [21] ללא ספק, שוני יכול לגרום לחיכוכים. אולם, הבה נתמודד עמם באופן בונה ולא-אלים, כדי ש"מתחים והתנגדויות יגיעו לכדי אחדות רבגונית ומחיה", כזו ששומרת "על מה שתקף ושימושי בשני הצדדים". [22]
אני מבטיח את סיועה של הכנסייה בכל ניסיון לכונן שלום באמצעות אי-אלימות פעילה ויצירתית. ב-1 לינואר 2017, המחלקה החדשה לקידום פיתוח אנושי בר-קיימא תחל את עבודתה. היא תסייע לכנסייה לקדם בצורה יעילה אף יותר "את הטוב הבל ישוער שבצדק, השלום והדאגה לבריאה" ואת הדאגה "למהגרים, לנזקקים, לחולים, לדחויים, לכלואים ולמובטלים, כמו גם לכל קורבנות העימות המזוין, אסונות הטבע וכל צורות העבדות וההתעללות". [23] כל תגובה שכזו, צנועה ככל שתהיה, מסייעת בבניינו של עולם חופשי מאלימות, צעד ראשון לקראת צדק ושלום.
לסיכום
7. כנהוג, אני חותם על המסר הזה ב-8 בדצמבר, חג ההתעברות ללא רבב של מרים הבתולה המבורכת. מרים היא מלכת השלום. בהולדת בנה, המלאכים נתנו כבוד לאלוהים ואיחלו לשלום עלי אדמות ולאנשי ולנשות הרצון הטוב (הש' לוקס ב:14). נתפלל שתנחה אותנו.
"כולנו רוצים שלום. אנשים רבים בונים אותו מידי יום ביומו במחוות ובמעשים קטנים. רבים מהם סובלים, אך מתמידים בסבלנות במאמציהם להיות רודפי שלום". [24] בשנת 2017, יהי רצון שנקדיש את עצמנו בתפילה ובפעולה לביאור האלימות מליבנו, ממילותינו וממעשינו, להפיכתנו לאנשים לא אלימים ולבניין קהילות לא אלימות שדואגות לביתנו המשותף. "הכל אפשרי אם אנו פונים לאלוהים בתפילה. כולם יכולים להיות אומנים של שלום". [25]
מהוותיקן, 8 בדצמבר 2016
פרנציסקוס
[1] איגרת שליחית Evangelii Gaudium, 228.
[2] פאולוס השישי, מסר לכבוד יום השלום העולמי הראשון, 1 ביונאר 1968.
[3] "האגדה על שלושת בני הלוויה", Fonti Francescane, מס' 1496.
[4] בנדיקטוס השישה עשר, תפילת המלאך, 18 בפברואר 2007.
[5] שם.
[6] שם.
[7] האם תרזה, נאום לכבוד זכייה בפרס נובל, 11 בדצמבר 1979.
[8] "הדרך לשלום", הקפלה של Domus Sanctae Marthae, 19 בנובמבר 2015.
[9] דרשה לכבוד הכרזת הקדושה של האם תרזה מקלקוטה, 4 בספמבר 2016.
[10] מס' 23.
[11] שם.
[12] נאום לנציגי הדתות השונות, 3 בנומבר 2016.
[13] נאום למפגש העולמי השלישי של התנועות הפופולריות, 5 בנומבר 2016.
[14] ראה נאום בפגישה הבינדתית עם השייח של המוסלמים של הקווקז ונציגי הקהילות הדתיות השונות, באקו, 2 באוקטובר 2016.
[15] נאום באסיזי, 20 באוקטובר 2016.
[16] איגרת בתר-סינודלית Amoris Laetitia, 130-90.
[17] שם, 133ף 194, 234.
[18] ראה מסר לוועידה על ההשלכות ההומניטאריות של הנשק הגרעיני, 7 בדצמבר 2014.
[19] האינציקליקה Laudato Si', 230.
[20] איגרת שליחית Evangelii Gaudium, 227.
[21] האינציקליקה Laudato Si', 16, 117, 138.
[22] איגרת שליחית Evangelii Gaudium, 228.
[23] מכתב שליחי Motu Proprio שמקים את המחלקה לקידום פיתוח אנושי בר-קיימא, 17 באוגוסט 2016.
[24] רוני מלכת שמיים, בית לחם, 25 במאי 2014.
[25] נאום, אסיזי, 20 בספטמבר 2016.
