האפיפיור פרנציסקוס נפגש עם יהודי רומא

המשלחת כללה את הרב הראשי של רומא, ד"ר ריקרדו די סניי, נשיא הקהילה היהודית ברומא, ד"ר ריקרדו פציפיצ'י, ונשיא אחדות הקהילות היהודיות האיטלקיות, ד"ר רנזו גטניה.

בדבריו בפני המשלחת, אמר האפיפיור:

הרב הראשי של רומא הנכבד,

חברי הקהילה היהודית של רומא הנכבדים,

ברצוני להתאחד בקרבה רוחנית ותפילה איתכם בהנצחת יום השנה ה-70 של גירוש יהודי רומא. בהעלותנו בזיכרוננו את השעות הטרגיות באוקטובר 1943, חובתנו לזכור תמיד את גורלם של המגורשים, לתפוס את פחדם, עצבם, ייאושם, ולא לשכוח אותם לעולם, לשמור אותם חיים בזיכרון ובתפילה, יחד עם בני משפחותיהם, קרוביהם וידידיהם, אשר התאבלו על אובדנם ואשר מאוכזבים עד היום נוכח הברבריות אשר אליה יכול האדם להגיע.

להנציח אירוע אינו לזכור אותו בלבד אלא משמעו להפעיל כל מאמץ להבין את מסר, מה משמעות האירוע בימינו על מנת שזיכרון העבר יוכל ללמוד אותנו בהווה ויהפוך לאור המאיר את הדרך בעתיד. המבורך יוחנן פאולוס ה-2 כתב שעל הזיכרון למלא תפקיד חיוני "בתהליך בניית העתיד אשר בו הרוע הנורא של השואה לא ייתכן לעולם" (מכתב המבוא למסמך הוועד ליחסים דתיים עם היהודים, "אנחנו זוכרים - הרהורים בשואה" (1998). ואמר בנדיקטוס ה-16 במחנה ההשמדה אושוויץ: "העבר אינו בעבר בלבד. הוא מעסיק אותנו ומראה לנו את הדרכים שעלינו להימנע מהן ואלה שעלינו ללכת בהן" (דבריו, ה-28 במאי 2006).

לכן, ניתן לתאר את ההנצחה כיום כזיכרון לעתיד, בקשה בפני הדורות הבאים לא לשטח את קיומם, לא תת לעצם להיכנע לכוח המשיכה אל האידיאולוגיות, לא להצדיק לעולם הרוע שאיתו נתקלים, לעמוד על המשמר תמיד נוכח האנטישמיות והגזענות, מכל מוצא שהוא. אני מייחל שמתוך יוזמות כאלה יצמחו רשתות של ידידות ואחווה בין יהודים לבין קתולים, רשתות הקושרות אותם יחד והמתפתחות בעירנו האהובה רומא.

האדון אומר בפיו של ירמיהו הנביא: "כִּי אָנֹכִי יָדַעְתִּי אֶת-הַמַּחֲשָׁבֹת אֲשֶׁר אָנֹכִי חֹשֵׁב עֲלֵיכֶם נְאֻם-יְהוָה מַחְשְׁבוֹת שָׁלוֹם וְלֹא לְרָעָה לָתֵת לָכֶם אַחֲרִית וְתִקְוָה". מי ייתן וזיכרון טרגדיות של העבר יהפוך להיות מחויבות מצידנו להחזיק בכל מאודנו בעתיד שהאל חפץ להכין ולבנות למעננו ואיתנו.

שלום."

לצפייה בווידיאו קליפ כאן

וכאן