האב גרגור: ספר חדש

"ניצול שואה, לשירות המשיח" יצא לאור לאחרונה בפולין. מחברו הינו האב גרגור פבלובסקי, ושמו המקורי הינו יעקב צבי הרש גרינר. בכרך החדש, כתוב כולו בחרוזים, האב גרגור מספר אודות חייו, עבודתו, האנשים שפגש והקהילה הקתולית הדוברת עברית בישראל, מקום שבו משרת בנאמנות זה 42 שנה. המבוא לספר פרי עטו של הבישוף מייצסלאב צ'סלו ומציג הספר הינו פרשן המקרא הפולני, האב מירוסלב וורובל.

בתחילת הספר, האב גרגור מודה לכל אלה שפגש במהלך חייו ואשר עזרו לו, בני משפחתו היהודית לפני מלחמת העולם השנייה, במהלך שנות הבריחה והפחד בימי השואה, לאחר מכן בפולין כפרח כהונה וכוהן צעיר ולבסוף העשורים בישראל.

פרקים ספורים מוקדשים לחייו בפולין. הספר מתמקד בתקופה לאחר מלחמת העולם השנייה, כאשר, כילד, הוא שכל את כל בני משפחתו וגדל כיתום בבית יתומים מנוהל על ידי נזירות. פולין מהווה ציר חשוב בספר והאב גרגור מצביע על דמויות בולטות רבות בכנסייה הקתולית שם וביניהם האפיפיור המבורך יוחנן פאולוס ה-2 וארכיבישוף לובלין המנוח יוסף זוצ'נסקי.

אולם הספר מתמקד בעיקר בשנות חיי האב רגור בישראל. פרקים רבים מתארים את עבודתו בכנסייה: הכנת הילדים להוחדה הראשונה ולחתימת הקודש, הווידויים, הלוויות, הכהונה במנזרים ביפו, העבודה עם העובדים הזרים והחיפוש המתמיד אחר הצאן האובד. אהבתו הגדולה של האב גרגור לעניים, לאנשי השוליים, למוגבלים, בולטת מאוד בספר שבו הוא מתאר את המפגשים איתם. הספר אף מתאר מרכיבים שונים בשיח היהודי הנוצרי העכשווי וחיפוש דרכי הפיוס.

פרקים שונים דנים בחיי הקהילה הקתולית הדוברת עברית בישראל. ישנם פרקים אודות החלוצים הראשונים כגון האב דניאל רופייזן, האב ברונו הוסאר, האב אלפרד דלמה והאב יוחנן אליחי. אולם ישנם פרקים כמוכן אודות הדור הצעיר יותר ודמויות כגון האב דוד נויהאוז, האב רומן קמינסקי והאבות הפרנציסקאנים שאיתם עבד האב גרגור ביפו, בייחוד האב נרצ'יס והאב אפולינרי. בספר מתוארים גם הקרדינל ז'אן-מרי לוסטיגר והאב רומואלד יעקב ווקסלר-וושקינל.

הספר כולל תמונות יפות.

מזל טוב לאב גרגור על עבודה נפלאה! כעת המשימה היא לתרגם את הספר לעברית...!

מדבר הסיום בספר:

"ב-1970, עזבתי את פולין עם דמעות בעיניים. מתי שוב אראה את מולדתי? מתי שוב אראה את בירתה הרוחנית, צ'סטחווה? אולם יצאתי לדרך לישראל עם שלום בלב, והסתמכתי כולי על רצונו של האלוהים.

הייתי משוכנע שישנו ייעוד עבורי בכנסייה. בתעודת המעבר, ששמישה לי תעודת זהות, היה כתוב שאני יהודי. לא הייתי עוד נחשב אזרח פולני כי התכוונתי להשתקע בישראל. הגעתי לתל אביב בלבוש כוהן קתולי וזה היה נראה להם לא מובן. השלטונות הישראלים כתבו "פולני" בסעיף הלאום כי כוהן קתולי יהודי היה דבר לא מתקבל על הדעת. לאחר מכן נלחמתי נגד קביעה זו כי הטבילה לא עשתה ממני פולני וברית המילה הינה סימן הכר ליהודי לכל אורך חייו. על מנת להימנע מהליכים משפטיים סבוכים, הם רשמו קו פשוט ומשמעו "נטול לאום". דבר זה מצביע על העדר רחמים בקרב אנשים מסוימים – אם לא הייתה מתכחשת לבנה. למעשה, אני קשור לעם היהודי ואף לעם הפולני. בדרך נס, שרדתי את ימי השואה הודות לפולנים. שנים רבות אני כוהן קתולי, קודם הייתי בפולין וכעת אני ממשיך את חיי ככוהן בישראל.

למרות האכזבה שחשתי, לא שמרתי טינה בלב נגד עמי. לא ניתקתי קשר עם משפחתי ולא נפרדתי משורשיי – אינני יכול לשנות את האמת: אני יהודי כי נולדתי לאם יהודייה וזה דבר קדוש לכל יהודי מאמין. אינני קרוע אלא חי את המציאות הזאת כעושר. אני אכן יהודי ואכן פולני גם אם מסומן בסימן היהדות. פולין וישראל הינן מולדתיי – שתי מולדות. להן הרבה במשותף. פולין מאמינה במשיח המושיע והוא חלק של תולדות ארץ הקודש והעם היהודי. דבר מנחם אותי: קיבלתי את ברכת המשיח, אליהו ומשה. היחס ביניהם בא לידי ביטוי מובהק על פסגת הר תבור. ישוע הינו יהודי – איש לא מפקפק בזהותו היהודית. ולגביי, ייתכן שמערכת המשפט מפקפקת אולם אני לא פחות יהודי מישוע עצמו אזי שימו בצד הספקות. אני יהודי ואני פולני – אדם אחד ובי כל העושר הזה."