האב אלקסנדר מן: "אנחנו נכנסים לתוך עידן האהבה"

ב-22 בינואר 2011, האב אלקסנדר מן היה חוגג את יום הולדתו ה-76. הוא היה כוהן בכנסייה הרוסית האורתודוקסית; רועה יוצא דופן, סופר מוכשר, דרשן מבריק, תיאולוג, מחנך ושליח מלא מרץ.

האב אלקסנדר מן נולד למשפחה יהודית ב-1935. אביו, וולף מן, חי רחוק מאוד מהדת אולם ידע מעט עברית שזכר מימי בית הספר. אימו, אלנה (צופרפיין) נמשכה מאוד לנצרות מאז ימי ילדותה ולבסוף הוטבלה בסוד יחד עם בנה הפעוט כשהיה בן כמה חודשים. מאז שנותיו הצעירות, התעניין הילד אלקסנדר בספרות, מוזיקה, ביולוגיה ופילוסופיה. הוא גילה את המשיח בעצמו בגיל 13 וידע שלימים יהיה כוהן דת. במשך השנים האחרונות שבהן למד בבית הספר, אלקסנדר למד במקביל ולבדו את לימודי התיאולוגיה של המכללה לפרחי הכהונה. אולם, בסיומו את הבגרות, החליט קודם כל לרכוש לעצמו חינוך חילוני אולם לאחר תום לימודיו לא העניקו לו תעודה בגלל אמונתו הדתית שאותה לא טרח להסתיר מהשלטונות הקומוניסטים.

לבסוף התגשם החלום ובשנת 1960 הוא הוסמך לכהונה. מאותו רגע האב אלקסנדר מן הקריב את חייו בשירות האלוהים והכנסייה. הוא עבד במשך כל שאר שנות חייו ככוהן פשוט והתפרסם בגלל יכולתו לרקום יחסים עם כל אחד. הוא משך מאות בני אדם מכל רחבי המדינה לאמונה באמצעות דרשותיו מלאות ההשראה ומרץ שליחותו הרוחנית.

בתור סטודנט, האב מן הכיר את הנצרות המערבית. כבר לפני הסמכתו לכוהנה הוא ניסח את עקרונותיו האקומניים (השאיפה לאחד את הנוצרים) והיה תמיד משוכנע שהכנסייה אכן אחת היא: "בשבילי הכנסייה הינה אחת". על פי מחבר ספר אודות חייו: "הוא התפרסם בגלל פתיחותו לעדות הנוצריות האחרות ובמיוחד פתיחותו לכנסייה הקתולית." בהיותו ידיד של קהילותינו הדוברות עברית, הוא התייחס אליהן לעיתים קרובות בדבריו ובדיוניו. בפעילויותיו הקהילתיות, האב מן ניסה לחדש את רוח הקהילות הקדומות ויצר "קבוצות קטנות" (רעיון קרוב למה שקרה בכנסיות קתוליות שונות באותן השנים) שבהן למדו מקרא, התפללו יחד, ועודדו אחד את השני. הוא שימש מופת של פתיחות ורצון טוב כלפי כל אלה שהלכו בדרכים רוחניות שונות משלו.

בין כתביו הרבים, האב מן כתב "בן האדם", שישה כרכים אודות תולדות הדת, "בחיפוש הדרך, האמת והחיים", וסדרת ספרים תחת הכותרת "החיים בכנסייה". כתיאולוג מוכר, הוא השתתף בפרסום "המקרא מבריסל" וכתב למענו פרשנות התורה והנביאים.

למרות התנאים הקשים שבהם חי והרדיפות המתמשכות של המשטרה החשאית הסובייטית, הרועה האמיץ המשיך בשירותו, משוכנע שעליו "לספק לעם מסר המשיח האותנטי". הוא כתב: "אני רק כלי בידי האלוהים ברגע זה. לאחר מכן העניינים יסתדרו על פי רצונו".

ב-9 בספטמבר 1990, בדרכו לערוך את סעודת האדון של יום א, האב אלקסנדר מן נרצח באכזריות.

הוא נטה לומר: "אנו עוברים לתוך עידן האהבה".

כתב האב אלקסנדר מן אודות נוצרים ממוצא יהודי: "יהודי שהינו נוצרי, זאת אומרת יהודי נוצרי, אינו חדל להיות יהודי אלא מבין באופן עמוק עוד יותר משמעות הקריאה הרוחנית של עמו."

"לאדם המאמין בכתבי הקודש, הקריאה הזאת מהווה שליחות רוחנית. אין זה אומר שהיהודי רוחני יותר מאדם אחר. משמעו הינו שבגלל שבאמצעות היהודים ההתגלות ניתנה ונעשתה בשר, העם הזה מוקדש לאלוהים לעולם. זאת משמעות הדבר שנאמר בציון: "וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ". "קדוש" בהקשר הזה משמע מוקדש לאלוהים. להיות עם נבחר מהווה אחראיות עצומה."

"לכל יהודי נוצרי, קרבת הבשר עם הנביאים, השליחים, מרים העלמה המבורכת ועם המושיע עצמו מהווה גם כבוד גדול וגם אחראיות כפולה: כחבר בכנסייה וכחבר בעם האלוהים."

"היהודי הנוצרי והיהודי הדתי קשורים זה בזה לא רק על ידי מקורם המשותף אלא גם על ידי אמונתם באל אחד, הסתמכותם על המקרא ותפיסתם המוסרית המשותפת."

" הנצרות נוצרה בקרב עם ישראל. אם עמנואל, שלה נותנים כבוד רבבות נוצרים ברחבי העולם, הינה בת ישראל, שאהבה את עמה ככל אשת חיל. שאול השליח, המורה הדגול של הנצרות, היה יהודי. בגלל כל זה שייכות של נוצרי (ובאופן מיוחד שייכות של כוהן דת) לעם קדום זה, בן ארבעת אלפים שנה, אינו מכשול אלה חוויה נפלאה של נטילת חלק בתולדות הישועה (...) אני אוהב את כל העמים אולם לא אוותר על מוצאי היהודי. העובדה שבעורקיי זורם דם יהודי, דם המשיח ושליחיו, גורמת לי אושר גדול. זה מהווה כבוד גדול עבורי".