פרופסור מריו הובנר: עדות חיים

מריו הובנר להרר נולד ב-22 באוקטובר 1925 בניזנקוביצה, באזור פרזמישל אשר בחבל למברג (גם מכונה לבוב). מקום זה היה שייך עד 1918 לקיסרות האוסטרו-הונגרית ותושבי העיירה היו מלאומים רבים, דיברו שפות שונות והשתייכו לעדות דתיות מגוונות. כיום המקום חלק מאוקראינה, כ-3 ק"מ מהגבול עם פולין. מריו היה תמיד אוסטרי בליבו מבלי להתעלם מאזרחותו הפולנית. הוא דיבר גם פולנית ועוד שפות סלאביות שונות. תפיסתו הייתה אוניברסאלית אולם הוא לא הסתיר את שורשיו ואת השפות שדיבר בבית, גרמנית ויידיש, שאותן דיבר כשפות אם. את השפה הגרמנית אהב במיוחד ואותה דיבר במבטא אוסטרי.

תלמיד חכם זה נולד לתוך משפחת כוהנים, משפחה שומרת מצוות ומסורת. הוא היה הנכד הראשון של סבו מצד אימו שאותו העדיף על כל נכדיו. האיש, אברהם יעקב להרר, היה איש עסקים ופעיל בתחומים רבים ואף היה חבר במועצת העיירה ניזנקוביצה. סב זה היה איש משכיל מאוד, נדיב וידידותי וגם איש דתי ובעל חיים רוחניים עמוקים. הוא היה קשור לישיבת ימיה לובלין ובסוף ימין נקבר בבית העלמין בהר הזיתים בירושלים. סבא אברהם יעקב השפיע רבות על מריו הצעיר והם נשארו בקשר הדוק עד מות הסב. מעניין לציין ששניהם הלכו לעולמם ביום הכיפורים.

מריו היגר עם הוריו למונטווידאו, בירת אורוגוואי בדרום אמריקה, עולם שונה מאוד ממולדתו שאותה לא שכח לעולם גם אם לא חזר אליה. איש פעיל ומוכשר, הוא נקלט בארצו החדשה והשתלב בה ואימץ את השפה הספרדית כשפתו העיקרית. עוד בימיו הראשונים הוא היה לקורא מתלהב והתעניין בתחומים רבים: דת, פוליטיקה, מוסר, ופילוסופיה. הוא חיפש את האמת, גם בתחום הרפואה ונהיה לאחד החלוצים בחקר הדם והחיסון. הוא אף זכה להכרה ולפרסים במישור המקומי והבינלאומי.

בחיפושיו לאחר האמת, הוא עבר בתקופת אתיאיזם גם אם קיבל בנעוריו חינוך יהודי דתי טוב ושמר מצוות. שנים לאחר מכן גילה שוב עניין בשורשיו היהודיים בעקבות ספר ביוגרפי שקרא אודות שאול השליח. ספר זה הוביל אותו לבקש טבילה ב-1950. כניסתו לכנסייה הקתולית לא הייתה פרי ניתוח שכלי או ניסיון להפיק תועלת כלשהי אלא מתנת חסד מאת האלוהים, פרי אמונה, והוא לא ראה בה פרי מאמציו האישיים אלא מענק על-טבעי. מאז 1954, הוא הפך להיות אחד המפיצים הראשונים באורוגוואי של כתביה והגותה של אדית שטיין, אף היא יהודייה שנטבלה ולימים הוכרה כקדושה בכנסייה הקתולית. חייו היו מרוכזים על המשיח והוא אהב מאוד את אמו המבורכת, מרים העלמה. הוא היה נחוש בדעותיו באמונתו ובעקרונותיו המוסריים ואף פעם לא סתר את אמונתו ונשאר תמיד נאמן לתורת הכנסייה.

לאחר שהקים משפחה איתנה ומלאת שמחה, החיה על פי האמונה בהשגחת האל, הוא הלך לעולמו במונטווידאו בעקבות מחלה ארוכה ב-8 באוקטובר 2008, שנת שאול השליח, ומסביבו כל אהוביו. הוא היה שקט ושליו ולידו תמונת מרים גברת רחמי האל בניזנקוביצה ומכתב שקיבל מאת בן מולדתו, האפיפיור יוחנן פאולוס ה-2. מבלי שידע נפרד מהעולם הזה בליל יום הכיפורים...