המסר של האב הקדוש לכבוד צום הארבעים 2018

אחים ואחיות יקרים,
הנה פעם נוספת הפסחא של האדון ממשמשת ובאה! בהכנותינו לחג הפסחא, אלוהים מציע לנו ברוב חסדו הגדול את צום הארבעים מידי שנה בשנה כ"אות תקדישי לחזרתנו בתשובה". [1] צום הארבעים קורא לנו ומאפשר לנו לשוב לאדון בלב שלם בכל פן בחיינו.
במסר הזה, ארצה לסייע לכנסייה לחוות מחדש את תקופת החסד הזו בשמחה ובאמת גם השנה. המסר שלי נובע מדבריו של ישוע בספר הבשורה על פי מתי: "וּמֵאַחַר שֶׁתִּרְבֶּה הַהֶפְקֵרוּת תִתְקָרֵר אַהֲבַת רַבִּים" (מתי כד:12).
המילים הללו מופיעות בדבריו של ישוע אודות קץ העולם. הן נאמרו בירושלים, על פסגת הר הזיתים, המקום בו יחלו ייסוריו של האדון. בתשובה לשאלת התלמידים, ישוע חוזה פורענות גדולה ומתאר בו קהילת המאמינים עשויה למצוא עצמה: בין ניסיונות רבים, נביאי שקר יטעו את העם והאהבה – שהיא לב הבשורה – תתקרר בלב רבים.
נביאי שקר
הבה נאזין לקטע מספר הבשורה וננסה להבין את הכסות בה מתהדרים נביאי השקר.
הם עשויים להופיע כ"מאלפי נחשים", שמנצלים את רגשותיהם של אנשים כדי לשעבד את הזולת ולהוביל אותו למקום חפצם. מה רב מספרם של בני האלוהים שנשבים בקסמן של הנאות רגעיות, טועים ורואים בהן שמחה אמתית! מה רב מספרם של הגברים והנשים שחיים בשבי לאשליית העושר, שרק משעבדת אותם לרווחים ולאינטרסים קטנוניים! מה רב מספרם של אלו שחיים את חייהם באמונה שהם מספיקים לעצמם וסופם שהם כלואים בבדידותם!
נביאי שקר יכולים להיות גם "נוכלים", שמציעים פתרונות קלים ומיידיים לסבל; פתרונות שמהר מאד מתבררים כחסרי תועלת. מה רב מספרם של הצעירים שמשתמשים ב"תרופה" שבסמים, במערכות יחסים חד פעמיות, ברווחים קלים אך לא ישרים! מה רב מספרם של אלה הכלואים בקיום "וירטואלי" לגמרי, שבו מערכות יחסים נראות מהירות וישירות, אך בסופו של דבר מתגלות כחסרות כל משמעות! הרמאים האלה, בקידום דברים חסרי ערך אמתי, גוזלים מאנשים את היקר מכל: כבוד, חירות והאפשרות לאהוב.
הם פונים לרהבתנות הריקה שבנו, לאמון שלנו במראה עיניים, אך סופם שהם מרמים אותנו. אין טעם להיות מופתעים. כדי לבלבל את לב האדם, השטן, "שַׁקְרָן וַאֲבִי הַשֶּׁקֶר" (יוחנן ח:44), תמיד הציג את הרע כטוב, את השקר כאמת. לכן, כל אחד מאתנו נקרא לחשבון נפש, לבחון אם אנו נופלים בפח של אותם נביאי שקר. עלינו ללמוד לבחון היטב, מבעד לפני השטח, ולהכיר במה שמותיר חותם טוב ונצחי על ליבנו, שהרי אז מקורו באלוהים והוא אכן מטיב עמנו.  
לב קר
כשדנטה אליגיירי מתאר את הגהנום, הוא מדמה את השטן יושב על כס מלכות מקרח, [2] בבידוד קר ונטול אהבה. טוב נעשה אם נשאל איך האהבה יכול להתקרר בקרבנו. מהם הסימנים שמצביעים על כך שאהבתנו מתקררת?
יותר מכל דבר אחר, מה שהורס את האהבה הוא תאוות הבצע, "שֹׁרֶשׁ כָּל הָרָעוֹת" (טימותיאוס א' ו:10). דחיית האל ושלומו מגיעים מיד לאחר מכן: אנחנו מעדיפים את השממון שלנו על פני הנחמה שנמצאת בדברו ובתקדישיו. [3] כל זה מוביל לאלימות כנגד כל מי שנדמה בענינו כאויב ל"אמיתות הבטוחות" שלנו: העולל שטרם נולד, הקשישים והחולים, המהגרים, הגר שבקרבנו ואפילו השכן שלא עומד בציפיותינו.
הבריאה עצמה הופכה עדה שקטה להתקררות אהבתנו. הארץ מורעלת בפסולת, מוחרבת בהעדר דעת או מתוך קידום תועלת עצמית. הימים המזוהמים בולעים שאריות של אינספור טובעים – קורבנות להגירה כפויה. השמים, מעשה ידי האל, שנוצרו כאות לכבודו, נקרעים בידי מנועים שממטירים מטה כלי-מוות.
האהבה יכולה להתקרר גם בקהילות שלנו. באיגרת "שמחת הבשורה", ניסיתי לתאר את הסימנים הברורים ביותר להעדר האהבה: אנוכיות ועצלות רוחניות, שליליות עקרה, הפיתוי למיקוד-עצמי, מלחמה פנימית תמידית בקרבנו ותפישת העולם החומרית שגורמת לנו להתמקד רק במראה העיניים וכך מעמעמת את הלהט שלנו להפיץ את הבשורה. [4]
מה עלינו לעשות?
ייתכן שאנחנו רואים – עמוק בתוך עצמנו ובקרב הסובבים אותו – את הסימנים שתיארתי זה עתה. אולם, לצד התרופה המרה ששמה "אמת", הכנסייה – אימנו ומורתנו – מציעה לנו בתקופת צום הארבעים את התרופה המרגיעה שהיא התפילה, הצדקה והצום.
בכך שנקדיש זמן רב יותר לתפילה, נאפשר לליבנו לעקור משורש שקרים נסתרים וצורות שונות של הונאה עצמית, [5] ונמצא את הנחמה שאלוהים מציע. הוא אבינו והוא רוצה שנחייה חיים ראויים.
הצדקה משחררת אותנו מתאוות הבצע ומסייעת לנו לראות בזולת אח ואחות. מה שנמצא בבעלותי אף פעם לא שייך לי לבדי. מה רב רצוני שהצדקה תהפוך לאורח חיים אמתי עבור כל אחד ואחת מאתנו! מה רב רצוני שאנחנו, כנוצרים, נלך בעקבות השליחים ונראה בשיתוף רכושנו עדות מוחשית לאחדות שלנו בכנסייה! מסיבה זו, אני מזכיר את הקריאה של פאולוס הקדוש לקורינתים לגבות מגבית לקהילת ירושלים שכן זהו דבר שהם עצמם ירוויחו ממנו (הש' קורינתים ב' ח:10). הדברים הללו ראוי שיאמרו בייחוד בצום הארבעים, זמן בו קבוצות רבות גובות מגבית לסיוע לכנסיות ולאנשים במצוקה. אולם, תקוותי היא שאפילו במפגשים היומיומיים שלנו עם מי שמבקש את עזרתנו, נראה את בקשותיהם ככאלו שמגיעות מאלוהים עצמו. כשאנחנו נותנים צדקה, אנחנו לוקחים חלק בדאגתו המשגיחה של אלוהים לכל אחד מילדיו. אם דרכי אלוהים עוזר למישהו היום, האם הוא לא יספק לי מחר את צרכיי שלי? הרי, אין איש נדיב יותר מאלוהים. [6]
הצום מחליש את הנטייה שלנו לאלימות, הוא מפרק אותנו מנשקנו ונעשה הזדמנות חשובה לצמיחה ולהתפתחות. מצד אחד, הוא מאפשר לנו לחוות את מה שנגזר על הדלים והגוועים לסבול. מצד שני, הוא מביע את הרעב הרוחני שלנו ואת הצמא שלנו לחיים באלוהים. הצום מעורר אותנו. הוא הופך אותנו לקשובים לאלוהים ולזולת; הוא מחייה את הרצון שלנו לציית לאלוהים, מי שלבדו יכול להשביענו.
אני רוצה שההזמנה שלי תחצה את גבולות הכנסייה הקתולית ותגיע לכולכם, גברים ונשים של רצון טוב שמוכנים להקשיב לקולו של אלוהים. ייתכן וממש כמונו, גם אתם מוטרדים מהתפשטות העוול בעולם, אתם מודאגים מהקור שמשתק את ליבנו ואת פעולותינו ואתם מזהים את היחלשות תחושת השייכות שלנו למשפחה אנושית אחת. אם כך, הצטרפו אלינו בקריאה לאלוהים, בצום ובהצעת כל שביכולתכם לאחינו ולאחיותינו הזקוקים לכך!
אש הפסחא
מעל לכל, אני מפציר בחברי הכנסייה לקבל על עצמם את עול המסע של צום הארבעים בלהט שנשמר בצדקה, בצום ובתפילה. אם, לעתים, נראה שאש האהבה נכבית בליבנו שלנו, דעו שהדבר לעולם לא קורה בליבו של אלוהים! הוא מעניק לנו ללא הרף הזדמנות חדשה להיות לאוהבים בשנית.
רגע של חסד כזה יתקיים שוב השנה, במהלך יוזמת "24 השעות של האדון" שמזמינה את הקהילה הכנסייתית כולה לערוך את תקדיש הווידוי במהלך טקס ההשתחוויה בפני גוף המשיח. ב-2018, היוזמה שלקחה לעצמה כהשראה השנה את הפסוק "כִּי-עִמְּךָ הַסְּלִיחָה" מתהילים ק"ל:4, תצא לפועל ביום שישי, ה-9 במרץ ותסתיים בשבת ה-10 במרץ. בכל דיוקסיה תשאר לפחות כנסייה אחת פתוחה במשך יממה רצופה ותציע השתחוויה ווידוי.
במהלך ליל השימורים של חג הפסחא, נערוך שוב את הטקס המרגש של הדלקת נר הפסח. האור שמקורו ב"אש החדשה" יגבר לאיטו על החושך ויאיר את קהילת המאמינים. "יהי רצון שאור המשיח הקם בכבוד יפיג את חשכת ליבותינו ונפשותינו", [7] ויאפשר לנו לחוות שוב את חוויית התלמידים בדרכם לאמאוס. בהאזנה לדבר האלוהים ובתזונה משולחן גוף המשיח, יהי רצון שלבבותינו יהיו חזקים מאי פעם באמונה, בתקווה ובאהבה.
באהבה ובהבטחת תפילותיי לכולכם, אני מעניק לכם את ברכתי. אנא, אל תשכחו להתפלל עבורי.
מהוותיקן, 1 בנובמר 2017
חג כל הקדושים
 
[1] סדר המיסה הרומי, מעתר ליום א' הראשון של צום הארבעים  (באיטלקית).
[2] התופת, קאנטו 34, 29-28.
[3] "מעניין לראות את זה, אבל פעמים רבות אנחנו מפחדים מנחמה, מלזכות בנחמה. או, יותר נכון, אנחנו מרגישים בטוחים יותר בצער ובחורבן. אתם יודעים למה? מכיוון שבצער אנחנו מרגישים כמעט דמויות ראשיות. אבל, בנחמה, רוח הקודש היא הדמות הראשית!" (תפילת המלאך, 7 בצמבר 2014).
[4] שמחת הבשורה, 109-76.
[5] הש' בנדיקטוס השישה-עשר, איגרת "נושעים באמונה", 33.
[6] הש' פיוס השנים-עשר, איגרת "מתת האמונה", 3.
[7] סדר המיסה הרומי (מהדורה שלישית), ליל השימורים בחג הפסחא, טקס האש.