ליל השימורים עם האפיפיור פרנציסקוס בקרקוב

לצפייה בווידיאו כאן

צעירים אפילו התלוו אליו ב-"פופמוביל" בדרך אל הבמה הגדולה אשר הורכבה למעמד הזה. האפיפיור רצה להיות קרובים לצעירים והוא ביקש מהם לשבת לצידו.

עודיות שולבו בתוך המופע המרהיב. למשל, חשיבות הסליחה קיבלה ביטוי בקטע קצר שהראה את ביקור יוחנן פאולוס השני לתא האיש שירה בו, עלי אגה, בעת שישב בבית הסוהר.

עדות אחת של צעירה בשם רנד מסוריה הסבירה לאפיפיור כיצד היותה נוצריה עזרה לה להתגבר על הכאב והאימה של המלמה במולדתה: "יותר ויותר אני מאמינה שהאל קיים למרות כל הכאב שלנו. אני אף מאמינה שלפעמים באמצעו הכאב, הוא מלמד אותנו המשמעות האמיתית של האהבה. אמונתי במשיח היא הסיבה מאחורי שמחתי ותקוותי."

האפיפיור פרנציסקוס הסביר לצעירים שמול האלימות והמלחמות, עמדת הנוצרי שונה לחלוטין: "אין בנו שום רצון לכבוש שנאה עם שנאה נוספת, אלימות עם אלימות נוספת, טרור עם טרור נוסף. אנו נמצאים כאן היום כי האדון קרא לנו להתכנס. למענה שלנו לעולם במלחמה ישנו שם: שמו האחווה, שמו היותנו אחים, שמו האחדות, שמו המשפחה."

לאחר מכן, האפיפיור התקדם בשה הרחמים בדממה ובדרכו שינן תפילה למען כל הסובלים. בנאום מחושב היטב, הוא הזמין את הצעירים לא להיות רדומים ולא להסתפק בחיי תענוגות, שאותם מבלים בשכיבה על ספה: "לא באנו לעולם הזה להישאר רדומים, לחפש חיים קלים, להפוך את החיים שלנו לספה נוחה שעליה נוכל להירדם. לא! באנו בגלל סיבה שונה: להשאיר מאחרינו אות. עצוב מאוד לעבור בחיים האלה מבלי להשאיר מאחורינו אות כלשהו".

הוא הדגיש שהאל מבקש מכל צעיר לעשות משהו גדול עם חייהם, לחלום, לשאוב לשנות את העולם: כיום העולם מבקש מכם להיות שחקנים ראשיים בהיסטוריה כי החיים יפים בשעה שאנו בוחרים לחיות את החיים באופן מלא, כשאנו בוחרים להשאיר מאחורינו אות. ישוע רוצה שידיכם תמשכנה לבנות את העולם כיום. והוא רוצה לבנות את העולם איתכם. מה תענו לו? האם אתם עונים "כן" או "לא"?"

האפיפיור ביקש מהם לבנות עולם חדש, לא עולם בנוי על חומות אלא על גשרים. הדרך הראשונה שבה הוא קידם את הרעיון הזה הייתה שביקש מכל צעיר לאחוז את יד רעהו וכך ליצור באופן סמלי את האחדות הרצויה.

לאחר מכן, בא רגע ההשתחוויה בפני ישוע בלחם החיים. יותר המיליון וחצי צעירים בשדה הרחמים הצטרפו אל האפיפיור בתפילת דממה. האם אף התפללו לכבוד גברתנו של צ'טחובה עם שיר מסורתי. האפיפיור עזב את המקום אולם הצעירים נשארו לבלות במקום את כל שעות הלילה. לרבים חוויה זו תישאר כרותה בזיכרונם ואף תשנה את חייהם.