סטלה אצל נשיא פולין

נשארתי בחיים הודות לאנשים שעזרו לי בזמן השואה. כואב לי מאוד שהזניחו את הפולנים הגיבורים האלה ולא הוקירו די את תפקידם בהצלת יהודים בימי האימה. החלטתי ללמוד על המצב שלהם ולתקנו לפי מיטב יכולתי. לשם כך הוצאתי את ספרי "האהבה לא תמוט" (ראה כאן לקרוא את הספר). בשנים האחרונות, יהודי ארה"ב, ורבים מביניהם ניצולי שואה מפולין, מאשימים את הפולנים באנטישמיות. על מנת לטהר את שמם של הפולנים ולתקן את היחסים עם פולין, הפולנים הזמינו אותי להקרנת בכורה של הסרט "סטלה", סרט המתעד את חוויותיי במלחמה.

שאלה ראשונה ששאלו אותי בפולין הייתה: "איך אנחנו יכולים לשפר את היחסים בין ישראל לפולין?" עניתי: "שלחו לנו את הנוער שלכם". תהיתי בראשי: הרי אנו שולחים לכם את הנוער שלנו והתוצאה הפוכה היא. הסרט "סטלה" קיבל פרס ראשון בפסטיבל סרטים. הצגת הבכורה הייתה באוקטובר 2015 בפסטיבל בעיר הנמל הפולני גדיניה. לאחר מכן, שבועיים לפני פסחא 2016, לשכת הנשיא הזמינה אותי להקרנה בוורשה בבית הנשיא.

לפני ההקרנה, ביקשו ממני להגיד כמה מילים. אני ידעתי שאני מדברת לפולנים שכולם מכירים את הסיפורת של הסופרת מריה קונופניצקה, שאהבה מאוד את העם היהודי והייתה גיבורה לאומית. אף ציטטתי את אנטק צוקרמן אומר: "בשואה על מנת להציל יהודי אחד היה צריך מאה פולנים ולפעמים היה מספק מילה אחת של ילד טיפש וכולם הוצאו להורג, ניצולים ומצילים כאחד". אני מוסיפה בהקשר זה שהיום מספיק 15 דולר לחודש על מנת להציל מעוני ילד בעולם השלישי ולהעניק לו הזדמנות לסיים בית ספר מקצועי. ואיפה אנחנו עומדים היום? הנשיא הפולני חזר על מחשבה זו בנאומו בהקדמה שלו להקרנת הסרט.

כשהייתי בוורשה, באותם המקומות שבהם היה פעם הגטו, הדהדו באוזני המילים: מי שמציל נפש אחת מציל את העולם כולו.