זיו – פרשת השבוע: פרשת בשלח 2

והמים להם חֹמָה מימינם ומשמאלם

השבוע אנחנו קוראים את אחד מהסיפורים החשובים ביותר בתולדות בני ישראל, היציאה מהעבדות במצרים, ותחילת החיים במדבר. העם יכנס עתה לתקופת הכנה ולתהליך לימודו של העיסוק המורכב של אדם חופשי. אנחנו תוהים מדוע הפרשה נפתחת בצורה כל כך חדה: פרעה חייב ״לשלח״, כמעט לגרש את העם מארצו, מהעבדות… ואכן, מיד בצאתו, העם מבקש לחזור לארץ העבדות. הוא מתייאש בראותו את ים סוף ומתחיל להתלונן: ״ הַמִבְּלִי אֵין־קְבָרִים בְּמִצְרַיִם״ (שמות יד:11)? והתשובה ברורה: ״יהוה יִלָּחֵם לָכֶם״ (שם 14). וזה בדיוק השיעור שכל כך קשה לעם ללמוד. אחד המפרשים הבחין בבעיה הזו ואמר שהרבה יותר קל להוציא את העם ממצרים מאשר את מצרים מלב העם. השם העברי של ארץ זו ״מצרים״, מבטא ״צרוּת״, חרדה שממנה צריך להשתחרר. היציאה הזו ממצרים מסמלת מעבר ממצב פנימי אחד לשני. במצרים, נהר הנילוס נחשב לאֵל, מכיוון שמימו זורמים בשפע, ומזינים את העם. אפשר בקלות לדלות מים, ושבה פשוט ״תִּזְרַע אֶת־זַרְעֲךָ וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק״ (דברים יא:10), המים תמיד זמינים לעומת ארץ כנען שהיא ״אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה־מָּיִם״ (שם 11), ויכולות להיות תקופות של יובש ובצורת. העם שבה תלוי בשמים, ואת זאת הוא צריך ללמוד במדבר. התלונות מצביעות על דחיית התלות הזאת, ויהיה צורך בעוד דור כדי שהעם יוכל לבסוף להיכנס לארץ כנען, שהמן יפסיק להינתן מהשמים, וכדי שיכלו לאכול ״מֵעֲבוּר הָאָרֶץ [...] מַצּוֹת וְקָלוּי״ (יהושע ה:11). החיים במדבר שימשו להם כמבוא לחירות ולעצמאות.

ביציאת מצרים מסופר לנו שמשה הולך בראש העם ומחזיק את עצמותיו של יוסף כדי לקבור אותן בארץ כנען (שמות יג:19). מוסבר באחד הפירושים שלאחר שקיבלו את התורה במדבר, והקימו את האהל, הלוויים שנשאו את המקדש בכליהם הלכו לצד משה, שנשא את עצמות יוסף. אנשים שהם פגשו בדרך שאלו אותם מה מכילות הקופסאות האלו… ומשה ענה: אני נושא את האיש שיישם את הדברים שהן נושאות. יוסף אכן קיים את כל המצוות של סיני: הוא לא רצח, הוא לא נאף, הוא לא גנב.. והוא הולך בראש מכיוון שכל חייו מעידים על התורה שמשה קיבל. התורה ניתנה כדי להיות מיושמת.

הסבר שלישי מגיע אלינו מהמדרש: מוסבר שכאשר ים סוף נבקע, נפתחו שתים-עשר דרכים, אחת לכל שבט. כל אחת הורדה על ידי חומה שקופה, כמו זכוכית, שדרכה העבריים יכלו לראות, אבל לא לשמוע. לפיכך הם לא יכלו לשמוע את שירי ההלל והניצחון ששרו שכניהם וכל אחד חשב שהוא היחיד ששר… הרבה פעמים אנחנו רואים אנשים בלי לשמוע את שירת נפשם, אנחנו חושבים שאנחנו היחידים. שבת שלום.