זיו – פרשת השבוע: פרשת וארא 2

ביד חזקה ובזרוע נטויה

לאחר מות יוסף בני ישראל נשארו במצרים ופרעה חדש ״אֲשֶׁר לֹא־יָדַע אֶת־יוֹסֵף״ עלה לשלטון. הפרט הקטן הזה שהופיע בפרשה שעברה מצביע על אסון קרב: פרעה שכח את עברו ואת העבר של עמו, הוא קטע את רצף הזיכרון שקשר אותו לדורות הקודמים והוא יצר עולם חדש, ללא זיכרון, ללא שורשים. פרעה שוכח את החוב העצום שהעם המצרי חייב לעברים, הוא כבר אינו מבין את משמעות נוכחותם במצרים והוא נעשה בשל כך המקור לצרות שמתרחשות על עמו. העבדות של העברים נעשית אב-טיפוס לכל עבדות של האדם, עבדות ממש, ריחוק פנימי: זה הסיפור שאנו פוגשים מדי שנה בשנה בסעודת הפסח, הסדר. אנו עוברים בזמן הסעודה את סיפור היציאה ממצרים, ומזכירים לכל הבאים שהם חייבים לראות את עצמם כאילו שהם יצאו ממצרים. ההגדה שנקראת במרוצת הסדר אומרת: ״בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים״. במשך הארוחה, שותים ארבע כוסות שכל אחת מהן מסמלת שלב אחד בגאולה: ״לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי־יִשְׂרָאֵל אֲנִי יהוה והוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם והִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם וגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים. ולָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם והָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יהוה אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם״ (שמות ו:6-7). בעצם, ישנן חמש כוסות על שולחן הסדר. החמישית מתייחסת להמשך הפסקה: ״והֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת־יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב ונָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה אֲנִי יהוה״ (שמות ו:8), זוהי הכוס של הנביא אליהו שחייב להשלים את הגאולה לפי הנבואה של מלאכי ג:23. ואכן פסוק זה נקרא ב״שבת הגדול״ שמגיע לפני הפסח. אנדרה שוראקי, שתרגם לאחרונה את התנ״ך בחר לתרגם את חמשת הפעלים האלה היסודיים כל-כך להיסטוריה של ישראל בזמן הווה.. הפרט הזה חשוב מאד כדי להבין את משמעות הפסקה. בטקסט בעברית הפעלים הללו הם בזמן עבר אבל לפני כל אחד מהם יש את האות ׳ו׳ - ו ההיפוך - שלה היכולת, בעברית מקראית, להפוך עבר לעתיד או להווה. לפיכך תרגום הפעלים הללו בזמן הווה מדגיש שיציאת מצרים מתרחשת בכל יום ויום: אני אוציא אתכם בזמן מסוים, אבל אני אמשיך לעשות כן… זוהי המשמעות של התרגום בזמן הווה.

זה הזיכרון - זיכרון האירוע מהעבר - שחוזר כל שנה שגורם לו להיות ממשי ועכשווי. עם ישראל נקרא לזכור תמיד וללא הרף את יציאתו מעבדות לחרות - כדי לחיות בחופשיות. זה המסר של כל התורה, כפי שנאמר לדוגמה בספר דברים: ״וְזָכַרְתָּ אֶת־כָּל־הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הֹלִיכֲךָ יהוה אֱלֹהֶיךָ״ (דברים ח:2). הזיכרון הזה שמצווה שוב ושוב לבני ישראל, הוא אמצעי להחיות את הברית ואת החסדים שקשורים לה. השכיחה הינה מקור לטעויות וסבל, כפי שהראה פרעה ששכח את יוסף ואת כל הטוב שעשה למען המצרים כמו גם בשביל בני ישראל. שבת שלום.