2 זיו: פרשת השבוע: פרשת מקץ

לגמול טוב לרע

פרשת השבוע מביאה אותנו אל תקופה חדשה בחיי יוסף וכן בחיי בני ישראל. תחילת הפרשה, יוסף מובא לפני פרעה כדי לפתור את חלומו המדאיג. האירוע הזה, שמתרחש ביום הולדתו של פרעה (בראשית מא:1) בדיוק שנתיים אחרי התגשמות החלומות של האסירים שהיו עם יוסף, יהווה במה שעליה יתגשמו גם חלומות הנעורים של יוסף עצמו (בראשית לז). ההתגלות שמובאת על-ידי החלום מראה שעומדת לבוא תקופה של רעב גדול: ״וקָמוּ שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב אַחֲרֵיהֶן ונִשְׁכַּח כָּל־הַשָּׂבָע בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וכִלָּה הָרָעָב אֶת־הָאָרֶץ׃ ולֹא־יִוָּדַע הַשָּׂבָע בָּאָרֶץ מִפְּנֵי הָרָעָב הַהוּא אַחֲרֵי־כֵן כִּי־כָבֵד הוּא מְאֹד״ (מא:30-31). יוסף מתמנה לשליט על כל ארץ מצרים ולהכין את הארץ לאירוע הנורא שיגיע.

אבל יוסף לא שכח את משימתו המקורית - המשימה שקיבל מאביו יעקב: ״רְאֵה אֶת־שְׁלוֹם אַחֶיךָ״ (לז:14). אין לו ספק שהחלום לגבי הרעב המתקרב מכוון לא רק לפרעה אלא גם ליוסף. אכן לא תהיה ברירה לאחים אלא לרדת למצרים - ליוסף עצמו - כדי להחיות את עצמם, את אביהם הזקן ואת משפחותיהם. לזה מחכה יוסף בסבלנות ויש לו תשע שנים להכין את עצמו למפגש הזה לדרך שבה יתמודד עם אחיו. הוא מבין היטב שזוהי גם ההתגשמות של חלומו והוא מבין שהוא הורד למצרים כדי לשמור את חייהם: לאסוף חיטה ובר - האלומות שבחלומו - שמהן יוזנו גם אחיו וגם משפחותיהם. הוא מבין שעשרים ושתים שנות הסבל היו רע הכרחי למען שיבוא הטוב הגדול הרבה יותר. יוסף מחליט ללמד את אחיו את אחד מההוראות העיקריות של התורה: שאין רע שאינו יכול להתהפך לטוב ברצונו של האלוהים, ושלפי כך צריך לגמול לרע בטוב. כדי ללמד אותם את השיעור הזה הוא מאשים אותם ללא בסיס שהם מרגלים - הוא בכוונה קשה ולא הוגן אתם - ולאחר מכן הוא משתנה לחלוטין ונהיה אדיב ונדיב. הוא משחק את תפקיד השליט המצרי שחוזר בתשובה מדרכיו הרעות. לאחר שהוא שם אותם בבית הסוהר למשך שלושה ימים, הוא בא אליהם בדברי תשובה ואומר: ״זֹאת עֲשׂוּ וחְיוּ אֶת־הָאֱלֹהִים אֲנִי יָרֵא׃ אִם־כֵּנִים אַתֶּם אֲחִיכֶם אֶחָד יֵאָסֵר בְּבֵית מִשְׁמַרְכֶם ואַתֶּם לְכוּ הָבִיאוּ שֶׁבֶר רַעֲבוֹן בָּתֵּיכֶם׃ ואֶת־אֲחִיכֶם הַקָּטֹן תָּבִיאוּ אֵלַי ויֵאָמְנוּ דִבְרֵיכֶם וְלֹא תָמוּתוּ״ (מב:18-20). משחק התפקידים הזה ממשיך עד סוף הפרשה שם יוסף ינחה את עבדו לשתול את ״גביע הניחושים״ שלו בשקו של בנימין. לאחים ברור שלא בנימין גנב את הגביע - אבל העובדה שהגביע נמצא עמו תגרום להם לחשוב שאלוהים גרם לרע הזה לבוא עליהם בגלל מעשיהם, ולהחדיר גם אותם בתשובה - בגלל זה הוא מצווה על עבדו לשאול אותם: ״ לָמָּה שִׁלַּמְתֶּם רָעָה תַּחַת טוֹבָה״ (מד:4) אלה המילים שיובילו את יהודה ואחיו בפרשת השבוע הבא לתשובה ולאיחוד משפחת יעקב. הסיפור הזה מלמד אותנו שתשובה באה מלראות איך מעשים רעים נגמלים בטוב, ושטוב תמיד יגבר על רע. שבת שלום.