שֶׁאֶרְאֶה שוב

בתי עברה ניתוח בעיניים בזמן האחרון ולכן עניין הראייה, הפחד מעיוורון וכל הרגשות הכרוכות בזה היו טריים מאוד ואישיים ביותר לי ולאשתי. אנו מודים לכם, חברי הקהילות, על תמיכתכם בתפילה. הודות לאל, הניתוח הצליח וכעת אני מבקש שתתפללו למען הרופאה שניתחה את בתנו (ושמה נטליה), אנשי הצוות בבית החולים ותשבחו את האל אתנו!

בסיפור של ברטימי, יש לי את הרושם שהעיוור מבקש לראות "שוב" – זאת אומרת שהוא פעם היה יכול לראות ולאחר מכן הוא איבד את ראייתו ובמצב כזה הסבל חזק עוד יותר. כשלקחו את בתי לחדר הניתוחים היא כן יכלה לראות אולם היו בעיות בראייתה. מאוד חששתי שאם משהו לא יצלח בניתוח היא עלולה לאבד את ראייתה לחלוטין. לאבד דבר שיש לך כואב יותר מאשר המצב בו לא היה לך את הדבר מעולם, לא כן?

ובכן, נדמה לי שאני מבין את ברטימי ואת תחושתו. ישוע השיב לו את ראייתו ושיפר את ראייתה של בתי אולם הוא אף תיקן את ראייתי שלי – במובן העקיף. זאת אומרת, הוא עשה נס בשבילי ונתן מענה לתפילתי. הוא הראה לי שוב כמה הוא נאמן! והאם אני נאמן? הוא הראה לי! והאם אני רואה?

בשיעור של האב אפולנרי באותו יום שבו קראנו את הסיפור של ברטמי בכנסייה, הוא אמר שהאדון נותן לנו עוד יותר ממה שאנו מבקשים. אני ביקשתי שהניתוח יצליח ובנוסף קיבלתי את תמיכת הקהילה, עידוד בשעת חרדה, חיזוק לאמונתי. היה נפלא, כה נפלא להבחין כיצד האל נותן מענה לתפילתי. בעצם, מענה הוא נותן שוב ושוב, זאת לא הפעם הראשונה שאני חווה את זה. בר מזל אני, אני מבקש ואני מקבל.

בשונה מברטימי אשר זעק, אני ביקשתי בצניעות. האב אפולינרי הסביר שתפילה בזעקה היא תפילה חזקה. אכן אדם שחש תסכול וכאב פונה אל האל בצורה הזאת. אני צועק לעיתים די קרובות במיוחד כשאני חש בחולשה, כשאין לי דרכים אחרות להשיג את מה שאני רוצה. כשאני מיואש. כשלא מקשיבים לי. הצעקה היא האמצעי האחרון, הכלי האחרון. אכן בר מזל אני. לא היה לי צורך להשתמש בכלי הזה בפני האלוהים. ואני כה מסכן כי למרות רחמיו אני עדיין מהסס, אמונתי כה זעירה.

וכעת, אני זוכר ממקרא אחר: "דַּי לְךָ חַסְדִּי" (השנייה אל הקורינתים יב:9, ואל תחשבו שאני בקי כל כך בכתבי הקודש, חיפשתי בגוגל). כל יום אני מתפלל עם המילים "שה האלוהים, חנני" – זאת התפילה הראשונה שלימדתי את ילדיי. כל יום ביומו אני מבקש את רחמיו גם אם יש לי אותם במלואם. ברם, ראייתי איננה חזקה די להכיר בם. הוא אף פעם לא נתן לי סיבה לפקפק ולכן אני מבקש: האדון, תו לי לראות שוב.