זיו: פרשת השבוע: פרשת חיי שרה

אֲחֹתֵנוּ אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה

הפרשה מציגה שני מקרי נדיבות מרשימים ולכאורה דומים… אבל ההשלכות שלהם שונות בתכלית. אנו רואים את עפרון, כנעני, מציע חלקת אדמה לאברהם שמגיע לספוד לשרה, האם הראשונה. הצעה שבמבט ראון נראית נדיבה מאד… אך אברהם מסרב להצעה ומסתכן להעליב בפומבי את התורם הנדיב. המעמד מתרחש בפרהסיה, נאמר שאברהם דיבר אל ״עַם־הָאָרֶץ״ (כג:13). עפרון מציע לאברהם מחיר.. לגמרי מופקע, ארבע-מאות שקלים - מחיר ששקול לשכר של מספר שנות עבודה, ואומר: ״בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה־הִוא״? אברהם אבינו, בחכמתו, מבין את תכסיסו של עפרון: בנותנו את שדהו בנוכחות כל בני עמו, הוא מעמיד את מאברהם בחובו, בין אם ירצה או לא. זוהי דרך לשים אותו תחת מרותו תוך כדי שהוא לוקח לו חלק מחופשיותו. אבל אברהם מבין היטב את המצב ומעדיף לשלם מחיר מלא למען חירותו. הברית שהוא נושא נמצאת כאן בסכנה. וכך הוא קונה בפעם הראשונה חלקה מהארץ המובטחת (שתי קניות אחרות מוזכרות במקרא: הקניה משכם קבר ליוסף [בראשית לג:18 וכו׳, ויהושע כד:32], וגורן ארוונה היבוסי, שם ייבנה בית המקדש [שמואל ב׳ כד 18-25]). הסכום שהתבקש מראה עד כמה עפרון קיווה להרוויח ממרותו על אברהם…

מאוחר יותר אנו רואים את רבקה דולה מים מהבאר כדי להשקות את הגמלים של אליעזר. זוהי פרשה מוזרה. דליית מים היא תהליך מפרך אבל היא תורמת את זמנה ומרצה בחופשיות לקבל את פני האורח הזה. אנו מכירים את המשך הסיפור: אליעזר מזהה בנערה הזאת את האישה שאותה בא לחפש בשביל יצחק בנו של אברהם. מעשיה הזריזים והנדיבים של רבקה מוכיחים שהיא זו שנבחרה לבנות ״אֶת־בֵּית יִשְׂרָאֵל״ (רות ד:11), ולקיים את הברית שנעשתה עם אברהם.

בכל סיפורי האבות, מספר רב של מפגשים מתרחשים על פי בארו במדבר. לפי המסורת, זה סימן התורה, דברי החיים שמאפשרים לקיים את הברית. זה מה שאומר הנביא עמוס: ״לֹא־רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא־צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם־לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי יהוה״ (עמוס ח:11), או ישעיה ״כִּי־מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת־יהוה כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים״ (ישעיהו יא:9). האבות הם אלו שהתחילו את מלאכת כריית הבארות, זאת אומרת, לקבל את התגלות התורה. הבאר הינה גם סימן של פריון: היא ניתנת על- ידי האלוהים כפי למדגישה העקרות השכיחה של האימהות. רבקה תוליד בזכות עתירתו של יצחק... שבת שלום.