ספר חדש: "זמננו" בראייה יהודית-משיחית

הרב מרק קינזר, המנהיג הרוחני של קהילת זרע אברהם באן-ארבור, מישיגן (נולד ב-1952), פרסם לאחרונה ספר אודות "זמנינו" וחשיבותו לעם היהודי ולנוצרים, "התבוננות ברזה: זמנינו, העם היהודי וזהות הכנסייה (אוג'ין, קסקייד בוקס, 2015). ספר זה מהווה תרומה חשובה לפרשנות המסמך "זמנינו" ולשיח המתמשך בין יהודים לבין קתולים, בייחוד עם אותם היהודים אשר מאמינים שישוע הוא המשיח.

השנה, הכנסייה חוגגת חמישים שנה מאז פרסום המסמך "זמנינו" אשר מגדיר מחדש את תורת הכנסייה אודות היחסים עם בני דתות אחרות. המסמך נוסח במהלך מועצת הוותיקן השנייה, מועצה שכינסה את ראשי הכנסייה הקתולית מרחבי תבל. במהלך שלוש שנים של דיונים, בין 1962 לבין 1965, הם הגדירו את היחסים בין הכנסייה לבין העולם המודרני וניסחו את תורת הכנסייה בהקשר של המאה העשרים. הדיונים בניסוח "זמנינו" החלו בחקר עמדת הכנסייה בנושא העם היהודי והיהדות ונושא זה מהווה את הפסקה הרביעית במסמך, הפסקה הארוכה ביותר.

הרב קינזר מגדיר ארבעה שינויים משמעותיים שאירעו בעקבות "זמנינו" בפסקתו על היהודים והיהדות:

- דחיית הטיעון שהיהודים רצחו את המשיח. פרשנות זאת, שקרית ומסוכנת, השפיעה באופן טרגי לרעה במהלך כל אורך אלפיים שנות ההיסטוריה, המועצה גינתה את האנטישמיות וכל צורות הגזענות.

- המועצה הזכירה למאמינים שמורשת משותפת ענפה לעם היהודי ולכנסייה אשר אינה מסתכמת בתנ"ך/הברית הישנה בלבד אלא המועצה מדגישה את זהותם היהודית של ישוע, אמו המבורכת, השליחים והכנסייה הקדומה.

- המועצה קבעה קביעה חד משמעית שהעם היהודי הוא עם נבחר ולו ייעוד לא יבוטל. העם היהודי אינו דחוי בידי האל כי האלוהים נאמן הוא למרות חוסר נאמנות האדם. בניסוח מהפכני, המסמך מתייחס לפרק יא באיגרת אל הרומים (פסוק 29), טקסט שלא צוטט לעולם קודם לכן בתורת הכנסייה: "האלוהים מוקיר באהבה את העם היהודי בזכות אבותיהם, הוא אינו מתחרט על מתנותיו או על בחירתו".

- לבסוף, קינזר טוען שהמסמך מנציח את המודעות שהכנסייה והעם היהודי קשורים זה לזה בעיני האלוהים. מהקביעה הזאת הוא גוזר את כותרת ספרו, בציטוט מראשית הפסקה הרביעית ב-"זמנינו": "בעוד המועצה הקדושה הוגה ברז הכנסייה, היא זוכרת את הקשרים הרוחניים בין אנשי הברית החדשה לזרע אברהם".

התחדשות הזיכרון וטיהורו הביאו לשינוי בחשיבה ובשיח: "תורת בוז", ביטוי של ההיסטוריון הצרפתי היהודי ז'ול איזאק אשר נפגש עם האפיפיור יוחנן ה-23 ב-1960, הפכה להיות "תורת מתן כבוד".

קינזר ממשיך בספרו לדון בהשלכות המסמך עבור התיאולוגיה של הכנסייה הקתולית והאתגרים בפיתוח תורה הלוקחת בחשבון את העם היהודי וייעודו בתוכנית האלוהים. הספר חוקר את תורת הכנסייה, תקדישי הכהונה, הטבילה וסעודת האדון ומאתגר את הכנסייה ואת העם היהודי להעמיק את הבנתם של הנוכחות הסקרמנטאלית, הבנה המאפשרת קירוב יתר בין העם היהודי לכנסייה. הספר כולל חלקים מרתקים מסיפורו האישי של קינזר ואף אודות הדיאלוג העכשווי בין יהודים משיחים לקתולים.