זיו: פרשת השבוע: פרשת במדבר

וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק

אנו מתחילים השבוע את קריאת ספר במדבר שמתאר את חציית המדבר (הפנימי והחיצוני) הארוכה של בני ישראל, לפני הגעתם לארץ ההבטחה. למען חצייה זו יש צורך להיות נכונים למלחמה, מה שמסביר מדוע הספר נפתח בהתפקדות העם : יש צורך לספור ולארגן את אנשי הצבא. וזהו השם השני של הספר : ספר הפיקודים - ספר ההתפקדות. ישנו פירוש שמסביר שהתפקדות זו מצביעה על ההגנה האלוהית : למרות כל ניסיונותיו של פרעה, התקפות עמלק, וקשיי החיים במדבר, העם לא הושמד, ולא רק ששרד, הוא אף התפתח… המדרש אומר גם שזה שהנחה את העם ביקש לספור את ילדיו אחד אחד כדי לוודא שאף אחד מהם לא חסר, כפי שאיש יספור בזהירות את אבניו יקרות מפעם לפעם.

שמו הפשוט של הספר הוא ״במדבר״ - מונח שקשור ל״דבר״ - לדיבור. ואכן פרשה זו נקראת תמיד בשבת שלפני חג השבועות שבו אנו חוגגים את מתן התורה בסיני, את מתן עשרת הדברות. התורה ניתנה במדבר, לעם שאך זה יצא מעבדות. המדבר והדיבור, דיבור שבו נחתמה הברית, קשורים וזה מה שמלמדת אותנו ההפטרה בה אנו קוראים יחד עם הנביא הושע על חידוש הברית שנשברה : ״והֹלַכְתִּיהָ הַמִּדְבָּר וְדִבַּרְתִּי עַל־לִבָּהּ״ (הושע ב:16).

המרחב המדברי יוצר ניגוד חד עם המבנים המתוחכמים של התרבות המצרית. דבר אינו מאורגן או בנוי בשממה הזו, שמזכירה את העולם שלפני הבריאה, ה״תהו ובהו״ עמום וריק. הדיבור הדהד בכדי להוציא את האור ואת החיים, עשר דיברות של בריאה… עשר? בספירה פשוטה נמצא רק תשע… אחת המסורות טוענת שהיה צורך בדיבור עשירי כדי לברוא את מה שהיה לפני האור - ושדיבור ראשוני זה הוא ״בראשית״. עשר דיברות הבריאה האלו מוצאות הד בעשרת הדברות של התורה שנתקבלה בסיני, דיברות שבאו לעשות סדר באי-הסדר על-ידי יצירת גבולות : מבדילים בין אור וחושך, יום ולילה, כפי שמבדילים בין המותר והאסור - והבדלה זו, עשיית הסדר הזו, הינה מקור החיים. כמו התורה. שבת שלום.