זיו: פרשת השבוע: פרשת אמור

מדוע ברא את העולם?

תחילת הפרשה דנה בקדושתם, ואף במושלמות הגופנית של הכוהנים שעליהם להקריב קרבנות במשכן (ויקרא כב). לאחר מכן מפורטות מצוות הקרבנות כפי שכבר נעשה בספר שמות. לבסוף, יש חזרה על מועדי השנה ובראשם השבת. אך כאן, יום מיוחד זה נקרא ״שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן״ (שם כג:3) שזה אותו ביטוי שבו נעשה שימוש לגבי יום הכיפורים (שם כג:32) יום קדוש במיוחד של טהרה מחטאי כל השנה שעברה. ביום זה, כמו ביום השבת, נמנעים מכל מלאכה. בנוגע לשבת, ישנו פרט נוסף חשוב : מפורט שהיא באה לאחר מלאכת ששת הימים (שם כג:3). אך הפועל ״תֵּעָשֶׂה״ כאן הוא סביל - המלאכה ״נעשית״ בימי החול. זה האדם אשר נקרא לשנות את העולם במלאכת ידיו (תהילים קכח:2), ולא ההיפך. ההדגש הזה על השבת, עם האיסור המוחלט לקיים יחסים עם עולם המלאכה, לדוגמה בהימנעות משימוש בכסף, עשיית אש, מראה שתכליתו של האדם אינה במלאכתו - גם אם היא מאד חשובה.

המדרש תהה מדוע נברא העולם מכיוון שאין לשלמות האלוהית כל צורך בו. מוסבר שהבורא חשק שתהיה לו ״דירה בתחתוניים״, בין בני האדם, בתוך הבריאה. המשכן במדבר, שם מוקרבים הקרבנות, מהווה אם כן מקום מפגש בעולם המלאכה, במרחב. והשבת הינה משכן שנבנה בזמן, מחוץ למלאכה. המועדים - ההתוודעויות - באים לסדר את השנה כולה במשכן של קדושה. לכיפור ולשבת יש אם כן את אותו השם, ימי מקראות קדושים.

פירוש אחר מסב את לבנו לכך שבין רשימת המועדות מופיע תיאור הקציר : צריך להשאיר את ״פאת השדה״ למען העניים למען יוכלו ללקט (ויקרא כג:22). מודע להביא מצווה זאת כאן? מדרש ויקרא מציע שכל מה שניתן לעניים, הוא כקרבן שהוקרב במזבח. שבת שלום.