זיו: פרשת השבוע - פרשת תצווה

וְגַם־מֵהֶם אֶקַּח לַכֹּהֲנִים

לאחר סיפור חטא עגל הזהב שאותו נלמד בשבוע הבא, משה מבקש מה׳: ״ועַתָּה אִם־תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם־אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ״ (שמות לב:32). לפי המסורת בקשה זו התמלאה בפרשה שלנו מכיוון שזו הפרשה היחידה מהולדתו של משה ועד לסוף התורה שבה לא נזכר שמו של משה (ישנן פרשות אחרות, בספר דברים, שבן לא נזכר שמו של משה, אך רק בגלל שהוא עצמו מדבר). בקשתו של משה נענית בדיוק בפרשה שלנו מכיוון שזה כאן שמצוות הקדשת הכהונה ניתנת, ובמיוחד שזה כאן שמשה מגלם את תפקידו כ״אלוהים״ לאהרן, כפי שאמר לו ה׳ בסנה הבוער: ״ואַתָּה תִּהְיֶה־לּוֹ לֵאלֹהִים״ (שמות ד:16). בפרשה שעברה, קבל משה את המצווה להשתתף, יחד עם כל העם ותרומתו, בבריאת העולם על ידי בניית המשכן - שמכיל את כל פרטי הבריאה - עבודה שתסתיים בסוף ספר שמות במילים: ״ויְכַל מֹשֶׁה אֶת־הַמְּלָאכָה׃״ (שמות מ:33) שנקשרות לסוף סיפור הבריאה: ״וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה״ (בראשית ב:2). כפי שמסביר לנו ר׳ יעקב בר׳ אסי במדרש תנחומא, עורות המשכן קשורים לשמים (שמות כו:4-13), פרוכת האוהל אשר עליה נאמר: ״וְהִבְדִּילָה הַפָּרֹכֶת״ (שם 33) קשורה לרקיע ולהבדלה בין השמים, מי היום השלישי מיוצגים על ידי ״ועָשִׂיתָ כִּיּוֹר נְחֹשֶׁת וְכַנּוֹ נְחֹשֶׁת לְרָחְצָה וְנָתַתָּ אֹתוֹ בֵּין־אֹהֶל מוֹעֵד וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ וְנָתַתָּ שָׁמָּה מָיִם״ (שמות ל:18), המאורות על ידי ״מְנֹרַת זָהָב טָהוֹר״ (שמות כה:31) וקרבנות המקדש מסמלים את הבהמות ואת העוף שבהם אמור האדם למשול.

עתה, משה ישתתף בבריאה החשובה ביותר, בריאת האדם החדש: אהרן אחיו. הסיפור מתחיל שוב עם האור, ובבקשת תרומות מכל העם. משה מצווה: ״ואַתָּה תְּצַוֶּה אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד״ (שמות כז:20) והוא מצווה לעשות לאהרן ״בִגְדֵי־קֹדֶשׁ״ (שמות כח:2): ״חֹשֶׁן וְאֵפוֹד וּמְעִיל וּכְתֹנֶת תַּשְׁבֵּץ מִצְנֶפֶת וְאַבְנֵט״ (שם 4). האפוד הוא הפריט הראשון שנעשה ושמו, בשורש המילה, מציין ״עטיפה״, ״אפודה״. אהרן יישא על עצמו ועל האפוד לעולם את שמות בני ישראל, כפי שאדם נשא בגופו את כל האנושות. האפוד נמצא על מעיל אשר ״עַל־שׁוּלָיו רִמֹּנֵי תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי עַל־שׁוּלָיו סָבִיב וּפַעֲמֹנֵי זָהָב בְּתוֹכָם סָבִיב. פַּעֲמֹן זָהָב וְרִמּוֹן פַּעֲמֹן זָהָב וְרִמּוֹן עַל־שׁוּלֵי הַמְּעִיל סָבִיב״ (שם 33-34). הרימונים והפעמונים הללו מייצגים את כוח החיים - הרעש הבהיר של החיים והזרע של הטבע - הכוח של המשכיות החיים. מולבש כך על ידי משה, אהרן, וכל הכוהנים שעתידים לבוא, בשרותם את אלוהים ייגלמו לעולם את בריאת האדם, בריאת ישראל ובריאת החיים. שבת שלום.