פטריארך ירושלים בסינודוס ברומא

עליה לרגל למקומות הקדושים ול"אבנים החיות" (הקהילות הנוצריות החיות בארץ) היא דרך מצוינת להחיות את אמונתנו, אמונת הצליין. בהכרתנו יותר לעומק את ההקשר התרבותי, ההיסטורי והגאוגרפי בו אנו מאמינים כי רזי האמונה נולדו; אנו נוכל קיים מפגש אישי ואמתי עם האיש ישוע.

הנוצרים של ארץ הקודש הם צאצאים ישירים של ראשונת הקהילות הנוצריות ו"זיכרון קולקטיבי חי של סיפורו של ישוע". ביקור במקומות הקדושים, עם הכנה מתאימה באמצעות קריאה בדבר האלוהים, והמפגש עם הקהילה, יכולים לחזק מאמינים קטני אמונה ולאפשר לידה מחדש של האמונה בקרב אלו בהם היא מתה.

בזמננו, בו לעתים מתנכלים למקומות הקדושים ומתקיפים אותם, הימצאות הצליינים היא עדות אמתית לאמונה ולאחדות (communion) עם כנסיית גולגלתא שלנו. אנו זקוקים לכם, לתפילותיכם ולסולידריות שלכם! לשם, היכן שהשליחים הפצירו בישוע "הוסף לנו אמונה" (לוקס 17:5), בואו גם אתם אחיי היקרים, הבישופים, עם כוהניכם, פרחי הכהונה וקהילותיכם, ובקשו מהאדון את האמונה והשלום החסרים. אני מחשיב זאת להכרח קיומי שאמונתו תהיה לאורח חיים אשר יקרב אותנו איש לרעהו. עלינו לשנות מנטאליות מסוימת הרואה את האמונה כשייכת לתופעה חברתית כלשהי המובילה למיליטנטיות ולאלימות. אמונה אמתית עוזרת לנו להרגיש, יותר ויותר, כבני האלוהים וכתוצאה מכך, כאחים אחד של השני, אפילו במחיר הצלב ושפיכות הדמים.

בכדי שתהיה אפקטיבית ומודרנית, על ההפצה מחדש של הבשורה להתחיל בירושלים: היא חייבת להתחיל מהקהילה הנוצרית הראשונה, המעוגנת באישיותו של ישוע, בעלת מטרה אשר לשמה מוכנה היא להתמודד עם כל קרבן ולוותר על מתנת החיים עצמה. קהילתנו חייה כמיעוט בינות לאמונות אחרות. הנסיבות גרמו לאלו להסתגר בעצמן, להגן על עצמן תוך רגישות לזכויותיהן, מקומותיהן ומסורותיהן. קהילות מפוחדות ומכונסת בעצמן. לרבים האמונה היא עניין תורשתי ועובדה חברתית, וזאת בזמן שהיא אמורה להיות דבר מה אישי ומחייב יותר. לא מדובר בהישרדות, אלא על פריצת דרך ותקשור.