יום השואה - שירים של זכרון

יער קמיונקה

יער קמיונקה אפל
את האופק משחיר,
הוא קברם של בנות אבודות.
העצים שם תמיד
בשלכת עומדים,
ענפיהם השמוטים,
הם זרועות.

רק שרך מכסה
קרקעית של היער,
השרך הוא שערן של בנות.
ואביב מעולם לא מגיע לשם,
אל היער של בנות אבודות.

בבקרים אין שם טל,
רק - דמעות מלוחות,
ואין תותים, ואין אוכמניות.
ציפורים שם בוכות,
ושורקות הרוחות
שם התות - טיפות דם אדומות.

אז - בבוקר נורא - ארבעים ושלוש,
שם השמש נעמדה מסמיקה;
היא ניצבת שם עוד, עד ראווה של זוועה.
מצבת זיכרון לבנות...

על קיברן של בנות, מייללות הרוחות,
שם התות - טיפות דם אדומות,
טיפות טל מלוחות,
ציפורים שם בוכות,
זועקות - זועקות - זועקות -
אל תקברוני!!  אני חיה!!

ק. כרמי 18 לפברואר 1979
(מוקדש לאחיותיי שנרצחו באותו  היער. אחת מהן נקברה בהיותה בחיים.)

 מלאסה (זיכרונות מהגטו)

היו בגטו סוכריות -
סוכר מומס על המקלות,
סוכריות גטו מלאסה שמם,
שחורות,מרות, כגורלם

של סוחרי גטו האומללים -
שלדים מרעב נפוחים...

סוחרי מלאסה העצובים,
על  "שטיקלה ברויט" חולמים ,חולמים.

והדוכן - על הצוואר,
קרש על חבל  והסוכר...

מלאסה, מלאסה  להחליף,לקנות!
קוראים מוכרים לובשי סחבות.

צריך להציל את המשפחה
להביא פת לחם לרפואה...

מלאסה,מלאסה  האיש מציע,
ואין עונה - ואין מושיע...

מלאסה,מלאסה הוא ממלמל
וכך על מדרכה נופל-

וכך נופח את נשמתו -
עם הדוכן על צווארו,

עם התקווה שלא מומשה
מוטל האיש על מדרכה...

ק. כרמי (יום השואה בישראל 1979)


פלטפורמה (זיכרון מהגטו)

ושוב הגיעה
הפלטפורמה
לאסוף מתים
מהמדרכה.

ועל פלטפורמה?
על הפלטפורמה ,
עוד משפחה
ועוד משפחה.

את רחובות הגטו
מטאטאות צמות
קלועות של
הנשים.

ברזנט קטן
מלכסות,
את גופות
האנשים...

סוסים מושכים
את מה שיש,
עגלון להובלה
רגיל...

כל בוקר בשעה
חמש
את הפלטפורמה
הוא מוביל.

זרועות שמוטות,
צמות קלועות,
גופות הורים,
גופות בנים.

ברחוב הגטו
נוסעת פלטפורמה
עם אנשים
מאובנים.

ק. כרמי, 1979