"כמו חולדה" ו-"אביב קודר"

כמו  חולדה

כמו חולדה בתוך חיטה
נחבאת ילדה יהודיה.

בין צרצרים ועכברים
מצאה מסתור מאנשים.

קן הכינה היא מקש,
היה זה "בית של ממש".

במקום הגג היו שמיים,
במקום קורות - העננים.

קרקעת שדה- רצפת הבית,
והקירות הם שיבולים.

שעון - שמשו כוכבי שמיים
צבע רקיע הוא סימן,

שבאור היום ובין ערביים
אסור לזוז - לצאת מכאן.

מותר לנשום, ללחוש בלהט
מלות תפילה אל הגואל,

ברגע חרדה ופחד
אבל אסור אף להשתעל!

מותר לנשום ולפהק
פרוש כל רחש לנחש.

מבכי חובה כאן להתאפק,
אסור חלילה להתעטש!

גם על חלום צריך להשגיח,
אסור לצעוק מתוך שינה,

שאיש חלילה לא יגיע
ויגלה את מקומה...

ק. כרמי 1980

אביב קודר [אביב אחד בז'וקוב אפריל 1943]

לציפורים כנפיים -
והם פרסו אותן בעונג אל החופש...
והעצים בינתיים,
בניצנים צהבהבים כבר לבלבו,
בנות  הכפר בז'וקוב לבשו שמלות של קיץ
וחופשיות בהמולה בין העצים שיחקו.

ורק ילדה יהודיה
מתוך מסתור בלי רחש,
דרך חריץ בקרש
על שמחתם הביטה.
וכך לפתע בקול רם -
בקול רם, ללא פחד -
לשאול את אלוהים שאלות,
לשאול שאלות החליטה:

או אלוהים שבשמים!
(אשר עלי שומר)
למה להם אביב שמח
ולי אביב קודר?
מותר להם לשמוח שם
לשיר, וגם לרקוד,
ולי כאן במסתור בודד,
אסור לשאול שאלות?

מותר לצחוק שם, לדבר,
אפילו בקול רם!
מותר חופשי שם להתהלך,
סתם כך - לשמחתם.

שקט ילדה! לא להתלונן!
אל תשאלי שאלות.
שקט ילדה! זה לא הזמן
ולך - אסור לבכות!
אל תשאלי  ואל תבכי,
חסכי, חסכי כוחות...
"שה, שטיל מיין קינד"!
כי העיקר, כי העיקר - לשרוד...

ק. כרמי 1979